איסוף (פרוייקט א.ס.פ. #1) / אלאורי וייס

על מה הספר?

עידן, ניק (ניקול), יאיר, תמר ונועם הם חמישה חבר’ה צעירים אחרי תיכון. כל אחד מהם חווה חוויה אישית מוזרה ועל טבעית שקשורה לאלמנט יסוד (אש, רוח, אדמה, מים), ותוך זמן קצר מוצאים את עצמם כלואים במתקן לנוער כמוהם – נוער עם כוחות על. עם עוד כ40 בני נוער בסביבות גיל התיכון והצבא הם נכנסים לשגרת כלא בה הם מתאמנים על הכוחות שלהם שעברו ריסון, וחולמים על בריחה. מהר מאד הם מגלים שדברים משונים קורים במתחם, ולא ברור על מי אפשר לסמוך…

מה חשבתי עליו?

איסוף הוא הספר הראשון בטרילוגיה (עתידית ומתוכננת) של אלאורי וייס, בחור ישראלי צעיר דתי שהוציא את ספר הביכורים שלו אחרי שנים של כתיבה. את אלאורי “הכרתי” בצורה ראשונית מאד בתור “הבחור הדתי מקבוצת גיקדוס שיוצר קומיקסים” וחשבתי שהוא הולך להוציא ספר קומיקס, אבל אז התברר לי שמדובר בספר פנטזיה-מד”ב לנוער, שזה אחד הז’אנרים האהובים עלי. עקבתי מרחוק – ולפעמים מקרוב – אחרי כל תהליך הוצאת הספר, מבחירת העורכת ועד עיצוב העטיפה, וממש חיכיתי שהספר כבר יראה אור.

את הספר סיימתי בשבת אחת. הוא היה מותח ומעניין. בתזמון מושלם קראתי אותו בדיוק אחרי הספר הנפלא “מוחות אפלים” (הוצאת עם עובד) שיושב על משבצת דומה – בני נוער בעלי כוחות שנכלאים במתקן ריסון. אבל בעוד מוחות אפלים 1 מתמקד יותר בחיים של הגיבורה אחרי הבריחה שלה משם, “איסוף” סובב סביב החיים של הנערים והנערות במתקן עצמו וההתמודדות שלהם גם עם החיים החדשים שם, וגם עם התמודדויות רגילות של נערים ונערות בגיל שלהם כמו פנאי, מבחנים והתאהבויות.

בנוסף, “איסוף” הוא ספר ישראלי ייחודי ששניים מהגיבורים שלו הם דתיים. כמה פעמים יצא לכם לקרוא ספר שבו הגיבור מנסה להבין איך לשמור שבת בחדר עם חילונים או מנסה לארגן מניין לתפילה? ההתמודדות הדתית בספר מובאת בצורה יפהפיה שתתאים לכל קורא – גם דתי וגם חילוני.

אחד הדברים הכי יפים בספר הוא שהסופר הצליח ליצור חמישה גיבורים שונים לחלוטין אחד מהשני. לכל אחד יש מראה אחר, אופי אחר ורקע אחר, והפרקים מתמקדים בכל פעם בדמות אחרת, כך שלפעמים אנחנו יכולים להתמקד ביאיר הדתי המתוסכל שכמעט אוכל בטעות שניצל בשרי שטוגן במחבת חלבית ולא יכול לשמור על כשרות כמו שהוא רוצה, ובפרק אחר להתמקד בניק – בת דודתו הצמחונית החילונית – שמרגישה את התסכול מהצד שלה ורואה את הדברים קצת אחרת:

המתחם לא באמת דאג לה לתחליף טוב לבשר עקב היותה צמחונית – אפילו לא שניצל תירס טוב לרפואה – ולכן היא ניצלה כל הזדמנות שהיתה לה לאכול דברים שיכלה להכניס לפה, משתדלת לא לחשוב על כל הקלוריות שהיא מכניסה יחד איתם, או על כך שבשביל בן דודה הדתי כן ארגנו אוכל כשר.” (עמ’ 84)

הדמויות לא רק שונות אלא גם מורכבות. הגיבורים אנושיים – אף אחד מהם לא מושלם. לכל אחד מהם יש חולשות וחסרונות לצד חוזקות. גם מי שנראה במבט ראשון כמו קריקטורה או קלישאה, “הבלונדינית המטומטמת” או “החכם עם המשקפיים”, מתגלה בהמשך כדמות עם עומק ומורכבות שמתפתחת בספר. ניק, למשל, היא דוגמה נפלאה. ניק – בליינית מועדונים תל אביבית – היא הדמות הכי רחוקה ממני באופי, אבל הסופר הצליח ממש לגרום לי לאהוב אותה בסצנות מסויימות (עם תמר) ולשנוא אותה בסצנות אחרות (עם עידן), כי היא לא דמות שטוחה אלא בנאדם אנושי שמסוגל להיות טוב בסיטואציות מסויימות ופחות טוב בסיטואציות אחרות.

הספר גם מלא בהומור, דיאלוגים שנונים, סרקזם ושנינויות, מה שהופך אותו לקליל וזורם במיוחד:

כל אחד מהם שמע אותו לפחות פעם אחת מתלונן על השבתות במתחם. זה היה הקו האסור בשביל יאיר, ולכן הם – כמו חברים טובים – לא הפסיקו להציק לו עם הנושא. (עמ’ 210)

ולא רק הומור אלא גם מטא. מלא מטא. המון. אני כל כך אוהבת ספרים עם מטא וקריצות לקוראים:

“תגיע לעניין בבקשה,” יאיר עדיין היה נסער, אבל הוא ניסה שלא לתת לגולדשטיין להבין עד כמה. “האזיקים האלה מגרדים וכבר נמאס לי לשמוע תסריט לא מקורי לעוד ספר פנטזיה זול.” (עמ’ 20)

הפרקים די ארוכים, ולקח זמן להגיע מהאקספוזיציה לאקשן, אבל המתח בספר רק הולך ומתגבר עד לסצנות השיא בסוף שממש החזיקו אותי על קצה הספה בגוף מתוח ולב דופק במהירות. כל מה שאני מבקשת עכשיו זה ספר שני – שאמנם כבר התחיל להיכתב אבל נצטרך להיאזר בסבלנות עד שיצא גם הוא.

נ.ב. מי שיסתכל היטב ימצא אותי בתודות בסוף הספר!

תכנים רגישים וטריגרים:

תקיפה מינית (בלי הרבה פירוט, לא מגיע לאונס) ובעקבותיה פוסט-טראומה חריפה.
אלימות של מבוגרים כלפי נוער כולל עינויים (לא מפורטים, בעיקר מכות).
קרבות מבוססי כוחות-על (כולל פציעות, ברמת ספרי נוער).
טיפטיפונת קללות “רכות” (אולי פעם אחת המילה מחורבן או תחת – בגדול אסור קללות במתחם אז הספר די נקי מקללות).
מעט דיבורים ורמיזות לא מפורטות על משיכה מינית (“היא לא יכלה שלא להביט בגוף השרירי שלו”), ונשיקה.
הספר מתאים לנוער, לדעתי מגיל 13-14 ומעלה פחות או יותר.

---

עריכה ספרותית: עינב מילוא  | עריכה לשונית: קרין אהרון | איור כריכה: אליה צור | עיצוב ועימוד: נילי וייס | 321 עמ’