חרשתא / יהודית קגן

חרשתא: מכשפה. כינוי גנאי לבת אדם העוסקת בהשבעות וקמיעות לצורך טובתה האישית, ולא לטובת הכלל כפי שעושים בעלי השם.

על מה הספר?

אופיר היא בת שירות בספריה הלאומית בירושלים. מסיבה שתתברר בהמשך, היא מתגנבת לארכיון הנעול וגונבת משם מגילה עתיקה. התוכנית שלה קצת משתבשת, והיא מוצאת את עצמה נרדפת גם על ידי המשטרה וגם על ידי דניאל – צייד שדים. בתזמון גרוע מאד, בדיוק באותו יום אשמדאי מלך השדים מת – מה שגורם לעולם השדים להכנס לשבוע של בלגן, תככים ומזימות כדי לבחור ביורש. הורמיז – אחד מבני אשמדאי – יודע שאם הוא ישיג את המגילה שאופיר גנבה, זה יקדם אותו מאד בדרך לכס המלוכה.

מה חשבתי עליו?

איזה ספר מעולה!!! מדובר בספר פנטזיה-יהודית-אורבנית, אבל הוא גם ספר פנטזיה-מתח ויש בו לא מעט אקשן, מרדפים וקטעים שבקושי הצלחתי לנשום. כבר בתחילת הספר אנחנו נכנסים למתח ולאקשן, וסצנת השיא שלו פשוט מדהימה. סיימתי את הספר בלב דופק.

העולם

העולם הוא העולם שלנו – רק שאופיר (ודניאל) מסוגלים לראות את השדים שיש בו. הגיוון בשדים מעולה ומתבסס על המסורת היהודית, הגמרא והזוהר. מערכת הקסם מבוססת על קמעות, קערות השבעה וטקסים שונים. חוקי הקסם המדוייקים יותר הולכים ומתבררים עם התקדמות הספר.

הכתיבה

הכתיבה של יהודית מעולה. הדיאלוגים זורמים, העלילה קולחת, הסיפור בנוי בצורה מושלמת. היא מוותרת על אקספוזיציה וצוללת ישר להתרחשויות – אבל דואגת להעביר לקוראים טיפין טיפין מהרקע של אופיר, כדי שנצליח להבין מה קורה – לא יותר מדי בשביל שנרגיש שאנחנו יוצאים מהמתח, אבל גם לא פחות מדי שנישאר מבולבלים. הספר מלא בהומור וציניות, והיו לי מלא ציטוטים שרציתי לשמור כי הם גרמו לי ממש לצחוק (לא כולם יעבדו בסקירה מחוץ להקשר לצערי). יש גם הרבה בדיחות שכנראה דתיים יבינו יותר – ומעניין אותי כמה חילונים יצליחו לדייק בניואנסים האלה.

“אני מבטיחה שלא. חוץ מזה שאני עייפה מכדי לעשות עוד קפיצת הדרך, אני בטח אתעלף שוב.”
“נשבעת?”
“אסור להישבע.”
(עמ’ 62)

הדמויות

אופיר היא בת שירות דוסית, מהסוג שהתחזקו מאד באולפנא וסגרו את עצמן בבועה דתית-אמונית, וכשהן יצאו מהמסגרת המגוננת לעולם האמיתי – הן מתקשות להתמודד איתו. בתחילת הספר היא מצטיירת כדמות מעט קריקטוריסטית-קלישאתית – עם התיק הענק, חולצת הבסיס והספר “מכתבים לטליה”. אופיר היא מה שדתיים רבים מכנים “דוסית טרור” – לא רק שהיא מקפידה על עצמה להיות צדיקה במאה אחוז, היא גם די טרחנית ומנסה לחנך אחרים. סרטים בעיניה זה ביטול תורה, היא לא מבינה למה לנהג האוטובוס אין קופת צדקה, וכל שאלה קטנה היא מתייעצת עם רב. היא לא מייצגת את רוב החברה הדתית – היא מעט מוקצנת בתחילת הספר – אם כי בהחלט קיימים אנשים כמוה.

יד כבדה חסמה את פיה, קול גברי לחש באוזנה: “תהיי בשקט, או ש – ”
הוא נאנק ושחרר את פיה כאשר הסתובבה בחדות וחבטה בפניו בתיק הגב הכבד שלה. “אל תיגע בי! אני שומרת נגיעה!”
(עמ’ 31)

אבל למרות זאת, אהבתי מאד את אופיר. נכון שלא הזדהיתי עם הצדקנות או תפיסת העולם של “אני אציל אותו”, אבל משהו בתמימות הילדותית שלה קצת הזכיר לי את עצמי בתקופת התיכון. אהבתי מאד גם את ההתבגרות וההתפתחות שאופיר חווה בשבוע שבו הספר קורה – איך תפיסת העולם התמימה שלה מתייצבת מול אתגרים שונים והיא נאלצת לבחור בהחלטות, לעתים מעשיות, ולפעמים בשינוי גישה. אופיר של תחילת הספר היא בהחלט לא אופיר של סוף הספר, וכל כך יפה לראות את השינוי שלה מהצד, וכל זה בלי לוותר על המחוייבות הדתית הלכתית שלה – אלא להיות פתוחה יותר למורכבות של העולם, ולרדוף פחות אחרי סיסמאות.

“מי את שתצווי על רוח הצפון, בת אנש?” רוח הסוס צווחה לעברה.
“אני בת השירות של הספרייה הלאומית!”
(עמ’ 35)

גם הדמויות מסביב לאופיר היו מעולות. הן לא היו עגולות כמו אופיר אבל לא הרגשתי צורך בזה, כי אופיר היתה הדמות הראשית האמיתית, ואנחנו לא בשר הטבעות פה עם חבורה שלמה של אנשים. ממש חיבבתי את דניאל, יוסף, חנוך ואפילו רחמים וקורל. אהבתי גם את הדינמיקה ביניהם, במיוחד בסצנות השיא בסוף. זה היה כל כך מיוחד ועוצמתי.

מה עוד?

בסוף הספר יש מילון, כך שאם תתקלו בשמות של שדים או מילים מסויימות שאתם לא מכירים, תוכלו לקפוץ ולקרוא את התיאור הקצר על השד. בהרבה ספרי פנטזיה אני מגלה את המילון רק בסוף הקריאה, אבל פה יהודית היתה מספיק חכמה בשביל לכתוב בתחילת הספר לקוראים שישימו לב למילון. אם תרכשו את הספר באתר של יהודית, תוכלו לרכוש גם את ספרון שושנת הרוחות – מעין מדריך שדים מאוייר, עם הערות בכתב יד של יוסף (אחת הדמויות בספר).

טריגרים ותכנים רגישים

מאחר וחלק מהשדים מעוניינים להזיק לבני אדם, יש בספר כמה סצנות של פגיעות שונות וגם מוות. הן לא מפורטות מדי אבל אפשר לדמיין מה קורה שם.

קללות – יש קללות בארמית ללא תרגום לעברית (בניגוד לשאר המשפטים בארמית שיש תרגום). אם כי די אפשר לנחש מה הן אומרות…

מיניות – אין בספר מיניות גרפית מפורטת, יש מעט מאד רמיזות, אבל לא משהו שלא כתוב בגמרא.

מתאים למבוגרים, יכול להתאים גם לנוער בוגר.

---

הוצאת שתיים | 360 עמ’ | מרץ 2024