תשעה זרים מושלמים
תשעה זרים מושלמים היא מיני-סדרה בת שמונת פרקים המבוססת על ספר בשם זהה מאת ליאן מוריארטי.
תשעה אנשים זרים מגיעים, כל אחד מסיבותיו שלו, לחוות בריאות מרוחקת שמבטיחה להם עשרה ימי נופש וטיפול שיגרמו להם לשנות את חייהם, להוריד במשקל, ובאופן כללי לפתור את הבעיות החשובות שלהם. בית הרוגע מציע שיטות טיפול חדשניות וגישת ייעוץ לא שגרתית, אבל אף אחד מהאורחים לא יכול לתאר לעצמו עד כמה…
הפרק הראשון מתחיל נהדר: עיבוד קולע מאד לספר, כולל ציטוטים מדוייקים מהדיאלוגים בין הדמויות. כדי להתאים את הסיפור למדיה בוצעו שינויים פה ושם, אך רובם קלים ומובנים, או לא משמעותיים. עד סוף פרק 3, הסדרה היא עדיין עיבוד של הספר, עם שינויים והרחבות אך עדיין קרובה יחסית לתסריט המקורי. בסוף פרק 3 מתרחש הטוויסט שבמקור קורה בדיוק באמצע הספר, ומאותו רגע – הסדרה מפסיקה להיצמד לספר והולכת לכיוון עלילתי שונה לחלוטין ואף הפוך לגמרי מהעלילה המקורית. כל החצי השני של הספר – בנקודה שבה הוא הופך להיות מעין ספר מתח – נמחק כמעט לחלוטין. חלקים קטנים ממנו נדחסו ביחד לחצי השני של הפרק האחרון של הסדרה, ולא יותר.
מלבד העלילה השונה, הדמויות מקבלות סיפורי רקע מורכבים וגדושים שלא קרו בספר ולעתים גם עומדים בסתירה לדמות שלהם בספר, בעוד סיפורי רקע אחרים (כמו לוסי, אחות של בן) מושמטים. סצנות מסויימות מורחבות ומפורטות הרבה מעבר לדרוש – כנראה כדי להצליח למלא שמונה פרקים. גם המיקוד של הסדרה שונה לגמרי מהספר – בעוד הספר הביא את הדמויות לסיטואציות שהן לא היו רוצות להכנס אליהן מלכתחילה ונאלצות להתמודד איתן באומץ רב, הדמויות בסדרה מקבלות בברכה את הטירוף ומאמצות אותו. בזמן שהספר כתוב היטב עם עלילה שמתקדמת בקצב נכון וטוב, הסדרה איטית מאד, עם הרבה קטעים, פלאשבקים ורעיונות שחוזרים על עצמם שוב ושוב בלי להתקדם לשום מקום.
אפרט עם ספוילרים לספר – אתם מוזמנים לדלג: בספר, האורחים מגלים שמאשה מנסה עליהם תוכנית טיפול נסיונית שכוללת שימוש בסמים, והם מתנגדים לה בתוקף – במיוחד הת’ר, עם הרקע הרפואי שלה כמיילדת, וגם דמויות נוספות כמו בן שאחותו לוסי נפלה קשה לסמים. מיד לאחר הגילוי, האורחים מתעוררים ומוצאים את עצמם בחדר סגור, מעין חדר בריחה הזוי שמאשה – שבבירור הולכת ומאבדת את שפיות דעתה – הכניסה אותם אליו, כחלק מתוכנית הטיפול המטורפת שלה, ובמחצית השניה של הספר הם מנסים להתמודד עם היציאה מהחדר, הטירוף של מאשה, וכמובן הם עצמם – עד לסגירת הקצוות המקסימה שיש בסוף הספר. הספר מציג בהדרגה את מאשה כנבלית, כאישה משוגעת שאיבדה את הגבולות, ואילו האורחים מצליחים לשמור על השפיות, להתמודד איתה וגם אחד עם השני, תוך הבנה שדרכי הטיפול שלה חסרות אחריות ומסוגלות לפגוע בהם פיזית ונפשית. אך בסדרה יש כיוון הפוך: מאשה מקבלת יחס של מלאך/קורבן, והאורחים מבינים שהסמים עוזרים להם להיות משוחררים יותר ופתוחים יותר, ולחוות חוויות בצורה חזקה יותר. אני לא אהבתי את התפנית הזו וגם לא את הצידוד בסמים. מבחינה עלילתית – מפרק 4 עד פרק 8 יש מריחה איטית והזויה של חוויית השימוש בסמים, ההזיות והטירוף שסביבו – תוך הצדקה מוזרה לכל מה שקורה, וכל החלק המותח של הספר נדחס בקצרצה לעשרים הדקות האחרונות של הסדרה, עם שינויים גדולים מאד.
סוף ספוילרים.
נקודה נוספת שהולכת לאיבוד בסדרה היא הקריצות לקוראים ביחס לכתיבת ספר. הסיפור של פרנסס, הסופרת הרומנטית שהקריירה שלה עומדת להתרסק, מהווה מעין תקשורת מול הקוראים על איך כותבים סיפור – במיוחד בפרק 33 ששובר בצורה מרומזת את הקיר הרביעי, ובסוף הספר – כשסגירת הקצוות מתכתבים באופן ישיר עם הדברים שפרנסס אומרת במהלך הספר. כשהדברים נכנסים לסדרת טלוויזיה, משהו מזה הולך לאיבוד. גם הרבה עומקים שיש בספר לגבי התמודדות עם דיכאון, דימוי עצמי ועוד – הולכים לאיבוד בסדרה או מקבלים פן אחר, רדוד יותר. גם סוף הספר וסוף הסדרה שונים, מבחינת סגירת הקצוות שניתנה לחלק מהדמויות.
אין ספק שהשחקנים עושים עבודת משחק מצויינת ומדוייקת כדי להתאים לדמויות שנכתבו עבורן בסדרה. את מליסה מקארתי אני רגילה לראות בתפקידים קומיים אך כאן היא עושה תפקיד דרמטי ונהדר, בצורה מושלמת. גם שאר השחקנים מצויינים ועושים את העבודה היטב.
האם הסדרה טובה? השחקנים מצויינים, הצילום יפהפה, הפסקול נהדר. היא איטית מאד, אפילו מרוחה, אבל זו האווירה שלה – אז תלוי בסגנון שלכם. זו סדרת דרמה-רגש, ולא מתח-מסתורין כמו שמובטח לנו בהגדרת הסדרה ב Imdb. כסדרה, היא הופקה היטב. לא אהבתי את הרעיונות והמסרים שלה, ולא אהבתי את האיטיות שלה, אבל זה עניין של טעם.
כעיבוד לספר – היא מתחילה באופן מושלם, אך תוך שניים-שלושה פרקים היא הולכת רחוק מהספר, לכיוון אחר, שונה ואף הפוך ממנו, ומוחקת חצי מהעלילה – את הספר אהבתי הרבה הרבה יותר: את הצורה שבה הוא בנוי, את הדמויות המקוריות, את המסרים, את קטעי המתח.
אני לא ממליצה לראות את הסדרה לפני קריאת הספר, כי הדמויות כנראה ייתפסו לכם בראש באופן שונה ושגוי מאיך שהן בספר, וזה עלול להיות מבלבל מאד. למשל, את כרמל שבספר כנראה תאהבו מאד כשתלמדו להכיר אותה, אבל את כרמל שבסדרה קרוב לוודאי שתשנאו. גם “טוויסטים” על הרקע של הדמויות שנועדו כדי להוסיף דרמה לסדרה – לא מופיעים כלל בספר, וגם לא מתאימים לדמויות כפי שהן מוצגות בספר. בקיצור – אתם תגיעו לספר עם דעות מוקדמות ולא נכונות על הדמויות, ואני חוששת שזה יהרוס לכם את החוויה מהספר המצויין, או יוציאו לכם את החשק לקרוא אותו.
מבחינת תכנים: כמו בספר, יש התייחסות לאובדן, אבל, התאבדות. בסדרה יש עירום חלקי וסצנות מיטה.
