מניפסט – סדרת טלוויזיה

מניפסט

מטוס שלם נעלם מעל האוקיינוס. כל המאמצים לאתר את המטוס או את הנוסעים – נכשלים, והמשפחות של הנעדרים נאלצות להמשיך בחייהן. אך לאחר חמש וחצי שנים המטוס מופיע שוב – בדיוק בנקודה בה נעלם, ולא רק זה, אלא שנוסעי המטוס לא יודעים שהם נעלמו. הם נשארו בדיוק באותו גיל ואותו המצב, וכשהם חוזרים הביתה הם מגלים שהרבה דברים השתנו והתקדמו בחמש השנים שבהם הם נעלמו.

לפני כמה שנים, כשהעונה הראשונה של מניפסט עמדה לצאת, חובבי הז’אנר התלהבו וקיוו שסופסוף מגיעה היורשת של אבודים: מטוס נעלם/מתרסק, על טבעי, מסתורין – בדיוק מה שרצינו! אבל הסדרה היתה רחוקה מזה. היא התחילה לא רע, עם דמויות מעניינות וקונפליקטים קורעי לב: מה תעשה אישה שהספיקה לבסס זוגיות חדשה אחרי שבעלה נעלם, ופתאום בעלה מופיע שוב? איך תתמודד תאומה עם אחיה התאום, שהפך פתאום לאחיה הצעיר? לאן נעלם המטוס? ומה פשר הקולות המסתוריים ששומעים הנוסעים?
אבל ככל שהפרקים התקדמו, הסדרה הסתמנה ככשלון צורב: המשחק גרוע, הבעות הפנים תמיד אובר-דרמטיות (זה אולי התאים לפרקים הראשונים אבל לא לשלוש עונות), העלילה הלא עקבית, אוסף הקלישאות ההזוי שעליו העלילה מתבססת, ההתנהגות הלא הגיונית של חלק מהדמויות, וההמנעות של היוצרים מלהכאיב לצופים יתר על המידה, למשל עם מוות של דמויות אהובות (תמיד ניצלים ברגע האחרון!). ההידרדרות הזכירה לי מאד את הסדרה “עד עצם היום הזה” (Once Upon a Time) שגם בה משחק ג’וש דאלאס תפקיד ראשי כמו במניפסט (וגם שם שיחק גרוע) – הסדרה התחילה מעולה (עונה 1) ואז הלכה והידרדרה באיטיות עד שרוב הצופים נטשו אותה. במניפסט ההידרדרות פשוט היתה הרבה יותר מהירה.

כשהתחלתי לצפות בסדרה כשהיא יצאה ב2018, היא לא היתה כל כך מוכרת. רק כשנטפליקס הכניסו אותה לאחרונה לשידורים שלה, היא התחילה לשגשג ואחוזי הצפיה שלה עלו. חלק מהצופים נטשו אחרי כמה פרקים, חלק התלהבו ברמה מוגזמת, אבל אני חושבת שהרוב הכולל מחזיק בדעה דומה לשלי: זו סדרה עם עלילה גרועה ומשחק גרוע, אבל יש בה משהו ממכר בצורה מוזרה שגורמת לנו להמשיך לראות עוד פרק. אין לנו מושג למה.

הסדרה הופקה לשלוש עונות, בוטלה ואז נרכשה מחדש על ידי נטפליקס וחודשה לעונה רביעית וכנראה אחרונה. אני מקווה שלפחות יצליחו לסגור קצוות אחרונים ושנבין סופסוף מה באמת קרה למטוס.

מוזמנים בהחלט לכתוב את דעתכם בתגובות לפוסט 🙂