רוחות הזעם / אלכס מיכאלידס

לפני כמה שנים קראתי את המטופלת השקטה, ספר רב מכר שכולם עפו עליו (בעיקר בגלל הטוויסט בסוף), אבל אני הייתי במיעוט שלא אהבתי. הכתיבה היתה סבבה, הספר היה מותח, אבל בסוף הספר הרגשתי שרימו אותי פעמיים, וגם – ראיתי את הטוויסט הזה כבר בספר של אגתה כריסטי. אני יודעת שזה קצת לא הוגן כי כריסטי כתבה כל כך הרבה ספרים עם כל כך הרבה טוויסטים שקשה שלא לכתוב ספר עם אותו טוויסט, אבל בתור ספר ששווק לכולם עם “טוויסט גאוני” זה היה קצת מבאס. כשיצא הספר רוחות הזעם – השלישי של אלכס מיכאלידס – החלטתי לתת לסופר צ’אנס נוסף.

על מה הספר?

לנה פראר היא כוכבת קולנוע מפורסמת, והיא מזמינה מספר אנשים לחגוג את הפסחא באי שלה (כן, היא עשירה ויש לה אי משלה). יש שבעה אנשים באי: לנה, בעלה, הבן שלה, שני חברים, עוזרת, ואב הבית של האי. הספר נפתח ברצח – אבל עדיין לא מספרים לנו מי נרצח או על ידי מי. את העלילה אנחנו שומעים בגוף ראשון מפי אליוט – אחד משני החברים שהגיעו לאי, והוא אומר לנו מההתחלה שהוא המספר הלא מהימן, כלומר – אנחנו רואים את האירועים מנקודת מבטו, שיכולה להיות מוטה מאד, ולא תמיד אובייקטיבית ויודעת-כל.

מה חשבתי עליו?

טוב, זו אחת הסקירות הקשות שיצא לי לכתוב כי ממש ממש קשה להתייחס למה אהבתי ומה לא אהבתי, בלי לספר על הטוויסטים שיש בספר או להשוות אותו למטופלת השקטה. אז אני אנסה להלך בין הטיפות.

קודם כל, לקח לי קצת זמן להכנס לעלילה. חלק מזה נבע מהעובדה שהאקספוזיציה היתה ארוכה והקדישה פרק שלם לכל דמות ראשית (לנה, קייט, אליוט) ולקח זמן עד שהדמויות הגיעו לאי בפועל. אני מניחה שזה קשור גם לעובדה שקראתי את הספר במהלך השבוע, קצת כל ערב, ולא ברצף, אז לא נשאבתי אליו בהתחלה. אבל בשלב מסויים העלילה סופסוף נהייתה מותחת והתחילו הטוויסטים, ואז התחיל להיות מעניין. באופן כללי זה ספר שהוא יותר פרוזה-מתח ולא לגמרי מתח כי חלקים גדולים ממנו הם סביב הדמויות והעבר שלהן ולאו דווקא מתמקד במה שקורה באי.

הסופר שובר את הקיר הרביעי כל הזמן. אליוט – המספר – פונה לקוראים ומנהל איתם מעין מונולוג-דיאלוג. הוא מספר לנו את העלילה, אבל גם עוצר כדי לתת הערות, לספר לנו מה היה קורה אם זה היה ספר שהוא ממציא ולא המציאות כפי שקרתה, ועוד. במובן הזה, הספר היה דומה קצת ל”כולם במשפחה שלי הרגו מישהו“, שנקט בשיטה דומה של שבירת הקיר הרביעי. הספר גם מתייחס לא מעט לספרים של אגתה כריסטי, במיוחד לאור העובדה שמדובר במספר אנשים שתקועים יחד במקום מסויים – סיפור מסגרת שחוזרת על עצמו בהרבה ספרים של אגתה כריסטי.

אולי זה יהיה מקום טוב לעשות הפסקה – ולבחון את הדברים, לפני שנמשיך. אני מודע לכללים המקובלים בסוגה הזאת. אני יודע מה אמור לקרות עכשיו. אני יודע למה אתם מצפים. לחקירת רצח, להתרה, לתפנית.

אבל…

העניין הוא כזה: סביב עמוד 70 פחות או יותר היה לי ניחוש לגבי הטוויסט הגדול ואפילו טרחתי לכתוב אותו לחברות כדי שיהיה מתועד במידה ואני צודקת. ולקראת סוף הספר זה באמת קרה, וממש הרגשתי את ה”ישששש” הקטן הזה בלב, וגם נהניתי איך הסופר הוביל אותנו עד לרגע הזה. ואז הסופר כתב עוד כמה פרקים עם עוד טוויסטים, שמבחינתי הרסו לגמרי את כל הפואנטה. הבעיה היא שאני לא יכולה לפרט שום דבר מעבר לזה בלי ספוילרים גדולים, אבל אני כן יכולה להגיד שיש אנשים שיאהבו את הסוף ויש כאלו שלא – אבל אני לא יכולה להגיד לכם במה זה תלוי כי זה יהיה ספוילר. זה ממש מעצבן לכתוב ככה סקירה ואני מתנצלת, אבל אין לי שום דרך לצאת מהפלונטר הזה. אם קראתם – ספרו לי בתגובות אם אהבתם!

בכל אופן, אם עדיין לא קראתם את הספרים הקודמים של אלכס מיכאלידס, או שבאופן כללי אין לכם הרבה קילומטראז’ עם ספרי מתח ואתם רגילים לפרוזה – אני חושבת שזה ספר סבבה להתחיל איתו.

טריגרים ותכנים רגישים

רצח, כמובן. בגידה.

---

הוצאת פן וידיעות ספרים | 312 עמ’ | פברואר 2024 | תרגום: רחל פן

---

רכישת הספר בהנחה:

לרכישה באתר דני ספרים לחצו כאן. לקבלת 10% הנחה יש להוסיף את קוד הקופון realbooks באתר דני ספרים.
לרכישה באתר בוקמי לחצו כאן. לקבלת 10% הנחה יש להוסיף את קוד הקופון realbooks באתר בוקמי.