כולם במשפחה שלי הרגו מישהו / בנג’מין סטיבנסון

לפני שאני אספר לכם על מה הספר אני רוצה להכריז: זה ככל הנראה הספר עם הפתיחה הכי טובה שקראתי אי פעם. לא מאמינים לי? קראו את עשרת הדיברות של נוקס לספרות בלשית שאני מצרפת כאן (הם מופיעים בתחילת הספר), ולאחר מכן את הפרולוג שמופיע באתר עברית. אם לא תאהבו את זה כמוני כי אתם לא אוהבים מטא ושבירת קיר רביעי, אתם יכולים לעזוב את הסקירה כבר עכשיו.

על מה הספר?

ארנסט הוא סופר שכותב ספרי הדרכה לסופרי מתח, והוא גם חלק ממשפחת קנינגהם – משפחה שבה כל אחד מהם הרג מישהו. הם מתכנסים למפגש משפחתי באתר סקי, כשתוך יממה אחת כבר מתגלה גופה וככל הנראה מדובר ברצח. הבעיה היא שאף אחד לא מזהה את הנרצח והוא לא אחד מהאורחים במקום. ארנסט נכנס לנעלי הבלש ומנסה להבין אם מדובר רק בצירוף מקרים או שלמקרה המוות-רצח הזה יש קשר למשפחה שלו, אבל בזמן שהוא מנסה לחקור – הגופות מתחילות להיערם.

מה חשבתי עליו?

“כולם במשפחה שלי הרגו מישהו” הוא ספר שבא ואומר לכם ישר בפרצוף: אני יודע שקראתם המון ספרות מתח – אגתה כריסטי ושרלוק הולמס וג’ון לה קארה. אני יודע שאתם כבר מכירים את כל התבניות, ויודעים שאם מצאו את הרוצח באמצע הספר זה מוקדם מדי וזה כנראה לא הרוצח האמיתי. אני יודע שאתם מזהים רמזים מטרימים ומכירים את כל הטריקים. לכן אני לא בא לעבוד עליכם. אני לא אשקר לכם – אני המספר המהימן. אני אלך לגמרי לפי כל החוקים של עשרת הדיברות לספרות בלשית. זה הולך להיות ספר מתח לפי כל הכללים – רק שזה ספר מתח שמודע לזה שהוא ספר מתח.

“ואתה כותב ספרי מתח?” היא נופפה בזרועותיה. “ממילא אני שונאת ספרים שבהם הדמות הראשית היא זאת שמספרת את הסיפור.” (עמ’ 159)

בנג’מין סטיבנסון שובר את הקיר הרביעי לאורך כל הספר ומדבר אל הקוראים – הוא גם עושה להם ספוילרים בלי בושה, ועדיין זה לא הורס שום דבר, כי הוא מצליח לדעת בדיוק מה להגיד ומה לא, איך להגיד אמת שהיא שקר לבן, ואיך להסיח את דעת הקוראים מהרמזים המטרימים האמיתיים – בדיוק כמו קוסם שמסביר לכם את הסוד שמאחורי הקסם שלו, בזמן שאתם לא שמים לב איך הוא מכייס אתכם מהצד.

אני לא אגיד שאין לכם סיכוי לנחש מי הרוצח/ת – באיזשהו שלב קלטתי שהספר מרגיש מאד מאד כמו מחווה לאחד הסיפורים הידועים של אגתה כריסטי וניחשתי נכון את זהות הרוצח/ת בהתאם (כשהרוצח/ת נחשפ/ה זה היה רגע מאושר מאד עבורי) – אבל בדיוק כמו בספרות בלשית טובה, זהות הרוצח זה לא מספיק ולפעמים אפילו לא העיקר. צריך להבין גם את המניע וגם איך כל שאר הדמויות משתלבות בתמונה – בעיקר איך מסבירים את כל הדברים החשודים שהם אמרו ועשו לאורך כל הדרך. ואת כל זה סטיבנסון עושה בצורה מצויינת וגם מלאה בהומור.

“בוא נתפלל שאין כאן רוצח אמיתי, כי אחרת החיים שלנו תלויים עכשיו בסופר. אולי נוכל להרוג את הרוצח אם נרביץ לו באחד הספרים שלך בכריכה קשה.” (עמ’ 161)

לאורך הספר ממש מרגישים איך סטיבנסון נצמד לטרופים המוכרים של הז’אנר, למשל – המשפחה כלואה באתר הסקי (מטאפורית בלבד – הם לא רוצים לעזוב), יש מעגל מצומצם של חשודים אפשריים, ואפילו כינוס החשודים בספריה כדי לסכם את הסיפור ולהצביע על הרוצח. הספר היה מלא בקריצות מפורשות כאלה לקוראים, שכל אחת מהן העלתה על פני חיוך גדול.

“את מוכנה לקרוא לכולם?” שאלתי. “אני צריך להגיד להם משהו. אני צריך שכולם יבואו, כי עדיין יש לי שאלות לכמה מים. אז שאף אחד לא יברח.”
קתרין הנהנה, וניכר שהיא קלטה את נימת הדיבור שלי. “איפה?”
הסתכלתי על כונניות הספרים שסביבי, על האש המתפצחת באח ועל כורסאות העור האדומות. “אם נצא מכאן בחיים ונוכל למכור את הסיפור שלנו, אני חושב שהוליווד די תתרגז אם לא נעשה את זה בספריה.” (עמ’ 344)

לא רק שאני מאד מאד מאד אוהבת ספרי מטא, ומאד אוהבת ספרות בלשית – הספר הזה היה שילוב מעולה של שניהם, ויותר מזה. כשמישהו רגיל לקרוא כל כך הרבה ספרות מתח, לפעמים הוא באמת מתעייף – יש תבניתיות שחוזרת, קל לזהות את הרוצח, והרבה טוויסטים חוזרים על עצמם. ספר כזה הוא בדיוק הגיוון והרענון שאנשים כמוני חיכינו לו.

מומלץ במיוחד לאנשים עם קילומטראז’ בספרות המתח, ולחובבי מטא.

טריגרים ותכנים רגישים

רצח (כמובן), מיתות שונות כולל מוות של ילד, הקאה, קצת דיבור על התמכרות, דיבור בקטנה על גירושין, אזכור של הורה מתעלל. אין יחסי מין ואין פירוט גרפי – כן יש התייחסויות לנושא בכלליות (X שכב עם Y). בגדול מדובר בספר לא מאד טריגרי יחסית לספרי מתח – מלבד הרציחות והמיתות.

---

כתר ספרים | תרגום: דנה אלעזר-הלוי | 400 עמ’ | יולי 2023

---

רכישת הספר בהנחה:

לרכישה באתר דני ספרים לחצו כאן. לקבלת 10% הנחה יש להוסיף את קוד הקופון realbooks באתר דני ספרים.
לרכישה באתר בוקמי לחצו כאן. לקבלת 10% הנחה יש להוסיף את קוד הקופון realbooks באתר בוקמי.