זמן עבר [ככה ככה]

זמן עבר [ככה ככה]

תגיות:
זמן עבר / לי צ’יילד (כנרת זמורה דביר)
אם עוד לא יצא לכם להכיר – ג’ק ריצ’ר הוא שוטר צבאי לשעבר, ונווד בהווה. לא, הוא לא הומלס, באחד הספרים הקודמים הוא אפילו קיבל בית בירושה, אבל הוא מסרב להשתקע במקום אחד ומעדיף במקום זה לנדוד ברחבי ארצות הברית, ברגל ובטרמפים.
ב”זמן עבר” הוא מגיע לגמרי במקרה לעיירה שבה נולד אבא שלו, והוא מחליט לעשות עצירה בדרך (זה לא שהוא באמת ממהר לאנשהו) כדי לחפור קצת על העבר של אבא שלו (ז”ל) ולראות מה הוא מגלה.
במקביל, לא רחוק משם, מתנהלת עלילה נפרדת לחלוטין: שני חברים טובים בני 25, פאטי ושורטי, נמצאים בדרכם להתחיל את החיים מחדש, ונאלצים לעצור ללילה במוטל באמצע שום מקום. מרגע לרגע המוטל נראה להם מפוקפק וחשוד יותר ויותר, אבל אין להם כל כך איך לצאת משם כי המכונית שלהם נהרסה.
באופן לא מפתיע, לקראת סוף הספר שתי העלילות מתחברות ביחד בצורה אקראית לחלוטין (בקטע של “הייתי פה בסביבה לגמרי במקרה והסריח לי משהו חשוד פה אז באתי לבדוק”) כשג’ק ריצ’ר בא ומציל את העולם (נו מה חשבתם שיקרה?).
האמת שכבר כמה שנים לא יצא לי לקרוא ספר של ג’ק ריצ’ר, אחרי שקראתי בספריה את כל מה שהיה על המדף, ולפחות ספר אחד יותר מפעם אחת (בטעות). אבל נראה לי שזו הספר עם העלילה הכי מופרכת שהיה עד היום מכל הספרים שלו. מקורית, אין ספק, אבל מופרכת. אבל בינינו, למי איכפת? הספרים של סדרת ג’ק ריצ’ר הם כמו לאכול סוכריות ג’לי: אתה יודע שזה ממש גרוע לבריאות שלך, מלא בסוכר וצבעי מאכל, אבל זה ממכר ואתה חייב לאכול עוד אחת. זו הסיבה שאני לגמרי הולכת לקרוא גם את הספר הבא שהולך לצאת אוטוטו לאור 🙂
אגב, גם כאן כמו כמעט בכל הספרים היתה שוטרת (נקבה). אבל באופן מפתיע הפעם ריצ’ר לא נכנס איתה למיטה.

כתיבת תגובה