זמן מחצית החיים / רולי בר

על מה הספר?

ישראל בפוסט-אפוקליפסה. שרשרת של אסונות שהתחילו ברגע אחד והתקדמו במהירות עצומה, מחקה את רוב האוכלוסיה. מי שנשאר אלו קבוצות קטנות, או ישראלים ששהו בחו״ל. הספר עוקב מנקודות מבט של ארבעה ישראלים אחרי ההתמודדות שלהם עם המצב, תוך שאנחנו מגלים בהדרגה מה קרה שם.

מה חשבתי עליו?

אין ספק שהרבה מאיתנו דמיינו תרחישי אימה ישראליים, במיוחד אחרי השנים האחרונות שכללו את הקורונה, השביעי באוקטובר, חטופים ומלחמות עם כל המדינות שסביבנו. הספר הזה נוגע בדיוק בפחדים האלו – התמודדות עם אסונות קשים. הכתיבה של רולי בר באמת טובה מאוד, וייאמר לזכותו שלמרות שהוא היה יכול בקלות להפנות חיצי האשמה כלפי אוכלוסיות מסויימות – הוא לא נופל לפח הזה. עם כל הביקורת שהספר מעלה, יש בספר גם אהבה גדולה לישראל ולמקום האמיתי שלנו.

הסיפור עצמו מועבר מנקודת המבט של ארבע דמויות, שכל אחת מהן מייצגת זווית לגמרי אחרת של הישראליות:

• דביר: "מלח הארץ", ישראלי שמנסה בכל כוחו לעצור את האסונות, ובדרך נאלץ להתמודד עם החלטות דרסטיות שהצבא והממשלה קיבלו. הסיפור שלו עטוף בתחושה חזקה של חוסר אונים, ומציג ביקורת מעניינת על ביטחון שדה, מידור וקבלת החלטות במערכות הגדולות. התחברתי מאד לדמות שלו.

• נעמי: הקונספירטורית, זו שמאמינה שהכל היה מתוכנן מראש (והתכוננה בהתאם), ולמרות זאת מנסה להיאחז באנושיות שלה ולא לאבד צלם אנוש.

• רונן: הישראלי הקלאסי שברח להגשים את החלום האמריקאי, אבל בזמן אמת מחפש מה המטרה האמיתית שלו בחיים, איפה באמת צריכים אותו ומה העוגן האמיתי שלו.

• אהוד: האופורטוניסט. משרד ראש הממשלה תקע אותו בעבודה חסרת תועלת בחו"ל, וכשקורה האסון הוא מזהה את ההזדמנות ומנצל את הכאוס לטובתו.

למרות הכתיבה הטובה והנגיעה בנושאים רלוונטיים, החוויה האישית שלי מהקריאה הייתה מורכבת. קודם כל, זה ממש לא ספר פיל-גוד. זה ספר שבעיקר מעלה חרדות, ולא פותר אותן. אמנם חלק מקווי העלילה של הדמויות מסתיימים במין תקווה לעתיד, אבל זה לא היה מספיק בעיני.

מעבר לזה, היה לי קשה עם המבנה שלו. בניגוד לספרים עם עלילה ליניארית שמתקדמת לסיום ברור (כמו שבספר מתח תופסים את הפושע או בפנטזיה מביסים את הנבל), כאן מדובר ברומן פסיפס שבוחן אסון דרך מספר נקודות מבט שונות, שלפחות שתיים מהן חוות את האסון רק מרחוק. זהו ספר מונע-דמויות שמכניס אותנו לפסיכולוגיה ולהתמודדות הפנימית שלהן. כל דמות מביאה לנו זווית שונה של ההתרחשות (למשל הסיפור של דביר מתחיל ברגע שהתרחש האסון הראשון, ואילו הסיפור של רונן לפחות שבוע אחרי זה) אבל אין חיבור בין העלילות והדמויות מעבר לתמה המרכזית. בספר אין שיא וסיום מוחלטים, אלא כל סיפור מסתיים באופן שונה ובנקודת זמן אחרת, ובחלק מהם תתכוננו מראש לסוף פתוח. הרגשתי בעיקר שאני לא יודעת לאן הספר חותר, ולא היתה לי תחושת קלוז׳ר בסוף.

עוד משהו קטן שהפריע לי הוא כמה נקודות של חוסר אמינות, למשל שתיים מהן:

• מבחינה מדעית, ככל שווירוס הוא אלים יותר והורג מהר יותר, כך הסיכוי שלו לייצר מגפה כללית שמחסלת את רוב האוכלוסייה, דווקא קטן יותר – פשוט כי האנשים מתים מהר מדי ולא מספיקים להפיץ אותו הלאה.

• בספר יש התעסקות בקניבליזם, שלא לגמרי ברור לי אם באמת היה או שזה שמועות + פרשנות של אחת הדמויות. אבל כשחלקים כל כך גדולים מהאוכלוסייה נמחקים בבת אחת, נשאר המון אוכל בסופרמרקטים, בבתים נטושים, ופירות וגידולים בשדות. קניבליזם הוא טאבו מוסרי ואנושי כל כך עמוק, שמגיעים אליו רק במצבי רעב קיצוניים וממושכים, וזה הרגיש לי לא אמין שזה יקרה כל כך מהר.

היו עוד כמה נקודות כאלו שהמשותף לכולן היה קצת התעלמות מהמציאות או המדע, לטובת הקצנת העלילה והסיטואציות השונות. זה עבד טוב מבחינה עלילתית אבל כן הפריע לי להתחבר.

בשורה התחתונה, מדובר בספר כתוב היטב עם רעיון מרתק ודמויות מעניינות, אבל המבנה הפתוח שלו והעובדה שהוא לוחץ על כל נקודות החרדה הישראליות הופכים אותו לחוויה שלא תתאים לכל אחד.

טריגרים ותכנים רגישים

מוות המוני, תיאורים גרפיים של מוות, קניבליזם, משפט שדה, עינויים.

עברית הוצאה לאור | 186 עמ׳ | אפריל 2026

להשוואת מחירים ולרכישה עם קופון הנחה