היינו שקרנים / א’ לוקהארט

לפני כמה שנים קראתי את הספר “היינו שקרנים”. כשסיימתי אותו חשבתי שני דברים. הראשון היה: “וואו. זה אחד הספרים הכי מדהימים שקראתי מימי.” והשני היה: “אני חייבת לקרוא אותו שוב בעתיד.” לא כתבתי עליו סקירה. הייתי פחות מיומנת בכתיבה, ולא הצלחתי למצוא את המילים הנכונות בשביל לתאר את הספר הזה בלי ספוילרים ובצורה מספיק טובה. וזה ביאס אותי. מבחינתי, כל סקירה היא מזכרת מהספר, משהו שאני יכולה לחזור אליו אחרי חודשים – או שנים – ולהיזכר מה חשבתי על הספר בפרטי פרטים. ולא היה לי את המזכרת הזאת מהספר המדהים הזה.

לפני כמה ימים קיבלתי לסקירה את “משפחה של שקרנים” – ספר של אותה סופרת שמתרחש עם אותם בני משפחה אבל בדור אחר. עוד לא קראתי אותו, אבל הרגשתי צורך עז לעזוב את ערימת הספרים שלי ולחזור קודם לספר המקור. לא לקח לי הרבה זמן לסיים אותו: הוא פחות מ300 עמודים, בכתב די גדול, והרבה ירידות שורה. הוא גם מותח, מרתק וקולח, אז קל מאד לסיים אותו בערב אחד (והייתי יכולה לסיים בערב אחד אם הקטנטן לא היה מחליט להקים התנחלות על הידיים שלי, אז הייתי צריכה עוד קצת מהיום שלמחרת).

על מה הספר?

הספר סובב סביב גיבורה – קיידנס – שפותחת את הספר כשהיא בת 18. קיידנס היא בת למשפחת סינקלר – אמריקאים, עשירים, לבנים, בלונדינים, מהזן הנכון. בכל קיץ בני המשפחה מתכנסים באי שלהם (כן, יש להם אי) ומבלים שם את החופש: הסבא והסבתא, שלוש הבנות, והנכדים – שקיידנס היא הנכדה הבכורה מביניהם, ואולי גם היורשת העתידית. שלוש האמהות עסוקות בסכסוכי ירושה עתידיים כשההורים שלהם עוד בחיים, בעוד דור הנכדים מתחבר לחבורה מגובשת שמבלה יחד ומנסה להתרחק ככל האפשר מהעימותים סביב הנושאים הכספיים במשפחה.

אבל בקיץ של גיל 15, קורה משהו. קיידנס לא יודעת מה בדיוק קרה. היא יודעת שהיתה תאונה והיא נמצאה על החוף, לבד. היא כנראה שחתה ונחבטה בסלע. היא לא יודעת למה היא היתה לבד על החוף או למה היא היתה לבושה בבגדים תחתוניים בלבד. היא מניחה שמישהו פגע בה, אבל היא לא זוכרת כלום. היא זוכרת איך התחיל אותו קיץ, אבל לא איך הוא נגמר.

בגיל שש עשרה, אביה לוקח אותה לטיול מסביב לעולם והיא מפספסת את החופשה השנתית באי, אבל בגיל 17 היא חוזרת אליו שוב, והפעם היא מתכוננת לגלות מה באמת קרה לה באותו קיץ, למה בני הדודים שלה לא מוכנים לדבר איתה יותר, ומי פגע בה.

מה חשבתי עליו?

הספר הוא מעין רומן התבגרות משולב במותחן פסיכולוגי מצמרר. הסוף ישאיר אתכם שמוטי לסת ועם דמעות בעיניים. בקריאה שניה פחות הרגשתי את המתח של “מה קרה שם” כי כבר ידעתי, ויכולתי לזהות את כל הרמזים המטרימים שהיו משולבים בספר בצורה מתוחכמת ומדהימה, ולהצטמרר מכל מיני דיאלוגים שפתאום מקבלים משמעות אחרת כשיודעים איך הספר מסתיים. גם בכתיבת התקציר נזהרתי מאד בבחירת המילים כדי לא לרמוז שום דבר בטעות.

לאורך הספר, קיידנס מלהטטת עם מילים ומשתמשת בהרבה מטאפורות לתאר מה שהיא עוברת, ולפעמים קשה להבדיל בין דמיון למציאות.

בערב הראשון ההוא בכיתי וכססתי ציפורניים, ושתיתי יין שסחבתי מהמזווה בבית קלרמונט. הסתחררתי בפראות לתוך השמים, השתוללתי ועקרתי את הכוכבים ממקומם, התערבלתי והקאתי. (עמ’ 31)

בכלל, הכתיבה של הספר יפהפיה ומצליחה להעביר גלים של רגשות ותיאורים במילים מדוייקות ומשפטים מכוונים. יש בספר גם המון רפרנסים לספרים אהובים ומוכרים אחרים – מאנקת גבהים ועד חיי קסם של דיאנה ווין ג’ונס, תענוג אמיתי לחובבי ספרים.

הספר נחשב ספר נוער בוגר אבל הוא די קשה, ומתאים מאד גם למבוגרים.

טריגרים ותכנים רגישים: 

גזענות, חיי עשירים מול עניים, ניכור הורי ונטישה הורית, שיקום והחלמה, התמודדות עם טראומה, אזכור של קיום יחסים (רק דיבור על האם קיימו או לא, בלי פירוט. יש רק נשיקות וחיבוקים בין בני נוער). יש טריגר נוסף אבל הוא ספוילר גדול.

---

ידיעות ספרים | דצמבר 2014 | תרגום: שרון פרמינגר | 284 עמ’

---

רכישת הספר בהנחה:

לרכישה באתר דני ספרים לחצו כאן. לקבלת 10% הנחה יש להוסיף את קוד הקופון realbooks באתר דני ספרים.
לרכישה באתר בוקמי לחצו כאן. לקבלת 10% הנחה יש להוסיף את קוד הקופון realbooks באתר בוקמי.