אלייזה והסוד שלה [אהבתי]

אלייזה והסוד שלה / פרנצ’סקה זפיה
אלייזה היא נערה בשנה האחרונה בתיכון. אין לה חברים, והלימודים לא מעניינים אותה – היא כבר יודעת ממילא מה היא רוצה לעשות בשנה הבאה. בכיתה שלה היא נחשבת מוזרה ומרוחקת, היא כמעט אף פעם לא מדברת, ולא יוצרת קשרים. אבל בבית, מול המחשב – שם היא פורחת: היא היוצרת האנונימית מאחורי הקומיקס “הים המפלצתי” שמטריף את הרשת כבר כמה שנים.
רק שניים נוספים, שמסייעים לה לתחזק את הפורומים ואת אתר המרצ’נדייז, יודעים את הזהות האמיתית שלה. ואפילו אותם היא לא פגשה פיזית אף פעם. אלייזה מתרחקת מאור הזרקורים, ואפילו נמנעת מלקרוא את רוב התגובות בפורומים כדי לשמור על עצמה שלא תיפגע. אבל הכל מתחיל להתערבב כשמגיע לכיתה נער חדש וביישן, שמתברר שהוא מעריץ של הקומיקס שלה וכותב פאנפיקשנים – בלי לדעת, כמובן, שאלייזה היא היוצרת שלו.
אם אתם חושבים שאתם יודעים לאן הכיוון של הספר הזה ילך – אתם כנראה צודקים. אין בו טוויסטים שהפילו אותי מהכסא. ובכל זאת, נהניתי ממנו מאד.
בכתיבה מרתקת, הסופרת מצליחה להביא אל הקורא את העולם שלנו – אנשי הפורומים (והפייסבוק), שבמציאות הם ביישנים, חובבים את מאחורי הקלעים, ולפעמים נחשבים כמוזרים וחנונים, אבל ברשת – הם פורחים, הם מצליחים להביע את עצמם בכתיבה או ציור, ויש להם יכולת וזמן לשקול ולנסח את התגובות שלהם בלי לחץ. הצלחתי להזדהות מאד עם הגיבורה וכל מה שקורה לה, ואני חושבת שכל מי שהוא “חיית רשת” יצליח להזדהות גם.
בניגוד לספרים אחרים שמנסים להראות את “הסכנות שברשת” ולהטיף נגדה, כאן יש מצב הפוך – וגם הורים שהילדים שלהם הם חיות רשת עם מעט קשרים חברתיים בעולם האמיתי, יוכלו להבין דרך הספר הזה את העולם מהעיניים של הילדים שלהם.
הספר הוא ספר לנוער בוגר (ומעלה), ומבחינת תכנים וטריגרים יש בו על התאבדות, אובדן הורה, ואהבות ראשונות (בעיקר נשיקות ונגיעות, ודיבורים על יחסים בלי פירוט ממש).
משהו שאיכזב אותי בספר לא היה קשור דווקא לעלילה אלא למסביב – לכל העימוד והגרפיקה. מלבד כמה טעויות תרגום/הגהה בודדות, חלק גדול מהספר מתרחש בכתיבה – בפורומים, בצ’אט, או בפתקים פיזיים. ציפיתי שהכתיבה תהיה בפונט נטוי לעומת הדיבורים והמחשבות שבפונט רגיל, אבל במקום זה נראה שמישהו השתגע לגמרי עם הפונט – יש פרקים שלמים בפונט נטוי ללא שום הסבר הגיוני, חלקים שמתרחשים בכתיבה שחלקם בפונט נטוי וחלקם לא, ואפילו כמה משפטים שמתחילים בפונט נטוי והופכים פתאום לפונט רגיל באמצע המשפט.
בספר גם משולבים איורים (אני מניחה שהם של הסופרת, לא ראיתי קרדיט אחר במהדורה העברית), אבל חלק מהם מפוקסלים או בהירים מאד (לא יודעת אם ככה זה במקור, אין לי דרך לבדוק), הכתב בפנים לא אחיד, לא תמיד מספיק ברור ומעומד כמו שצריך (יש שם לפחות משפט אחד שפשוט לא קריא!), ובכמה איורים בודדים שהם ממש קומיקס עם ריבועים – אני חושבת שלא הפכו אותו משמאל לימין.
זה לא באמת קריטי לספר עצמו כי אפשר לדלג על האיורים, זה סתם מבאס כי אני מצפה ליותר.
מטאור הוצאה לאור | תרגום: אלה נובק | פברואר 2021 | 387 עמ’

כתיבת תגובה