תיירי הזמן [אהבתי]

תיירי הזמן [אהבתי]

תגיות:
תיירי הזמן / עדי ענבי 
בטי אוליברי לא באמת התאוששה מהפטירה של אביה לפני עשור. היא מחליטה בסופו של דבר ללכת בעקבות אביה וללמוד פיזיקה כמוהו, והיא מאמינה בכל לבה שבעזרת משוואה סודית של איינשטיין יהיה אפשר לגלות תגליות חדשות על מסע אפשרי בזמן – ואולי ככה תזכה לפגוש את אביה שוב. כשהפרופסור היחיד שתמך בתיאוריה שלה מתאבד, היא פוגשת את בנו בהלוויה, והם נאלצים לחבור יחד למסע מטורף בין מדינות כדי למצוא את המשוואה הגנוזה, ולא פחות מזה: להציל את העולם.
אני אוהבת ספרי מתח, אני אוהבת ספרי פנטזיה ומדע בדיוני, והכי כיף זה שמשלבים אותם ביחד. וזה בדיוק מה שעדי עשתה בספר הנפלא הזה. הכתיבה ממש קולחת והסיפור מרתק. החלק הראשון שלו הזכיר לי קצת את צופן דה וינצ’י – המרדף ממקום למקום אחרי חידות ופתרונות, וההמשך הזכיר לי את רקורסיה, בצורה בה הספר שילב מתח עם מד”ב ומשחקי זמן. שניהם ספרים מצויינים שאהבתי ונהניתי.
אני מודה שהגעתי אליו עם קצת חששות, כמו תמיד לפני שאני קוראת ספרות מקור. אין פה “רב מכר של הניו יורק טיימס” או ציון בגודרידס שיכולים להעיר מה חשבו אלפי או מיליוני קוראים לפני, אלא רק הלקטורה של ההוצאה. ובכלל, ספרים ישראלים הם הרבה פעמים כבדים ודוחפים נושאים שאני לא אוהבת. אבל למזלי – לא בספר הזה!
אמנם, חלק ממנו מתרחש בישראל ועל ההיסטוריה הישראלית, היהודית והציונית, אבל מעבר לזה – אין בו שום דבר מהדברים המעצבנים שהרבה פעמים קורים בספרות הישראלית: אין בו סכסוך ישראלי-פלשתיני, דתיים-חילונים או אשכנזים-ספרדים, אין בו מיניות (אולי חוץ מנשיקה) או בגידות, אין אג’נדות שמנסות להאכיל את הקורא בכפית. פשוט נטו סיפור מתח ומד”ב שמרתק את הקורא. ספר שגם אפשר לתרגם די בקלות לקוראים זרים.
הספר לא מאד ארוך – 264 עמ’ – וזה בעיני בדיוק מה שצריך לספרי מתח. בלי להכביד על הקורא עם קטעים מיותרים, בלי למתוח את המתח כמו מסטיק, ומצד שני גם לא קצר מדי בשביל לא להספיק שום דבר.
הדמות של בטי היתה נפלאה. גיבורה שהיה לי קל להזדהות איתה, והיא גם היתה אמינה מאד בעיני – למשל ההתעקשות שלה לא לטוס לפני שתיפרד מההורים, בניגוד לספרי מתח אחרים ששם כולם נוטשים את כולם ברגע, למרות שהם יודעים שאולי ימותו בדרך.
אני מודה שיש שני דברים שכן הצלחתי לנחש מראש, אבל יש מצב שאחד מהם היה אמור להיות ברור לקוראים אז אולי לא באמת חוכמה שעליתי על זה. בכל מקרה הרגשתי בעיקר הנאה תוך כדי העלילה להבין את הרמזים ואיך הכל מתחבר מושלם. גם הסוף של הספר היה גאוני. אמנם צבט לי בלב ממש על נקודה מסויימת שלא הסתיימה בהפי-אנד, אבל ככה הם החיים
תכנים וטריגרים: קצת אקשן ויריות, לא משהו ממש גרפי. יש קצת קטעים מהשואה אבל מעט.
ידיעות ספרים שאוהבים | 264 עמ’ | יולי 2022

כתיבת תגובה