על מה הסדרה?

בוט-רצח היא סדרת מדע בדיוני המבוססת על סדרת הספרים יומני רובורצח מאת מרתה וולס. במרכז הסדרה עומד רובוט אבטחה שפרץ את המודול הראשי של עצמו ובכך הפך את עצמו בסתר לרובוט עצמאי. הוא מלווה משלחת חקר כיחידת אבטחה, אך הוא בהחלט מעדיף לצפות בסדרות טראש ואופרות סבון מאשר לאבטח אנשים. כשדברים מתחילים להשתבש והמשלחת בסכנה, הוא צריך לבחור את המשך דרכו.

עד כה יצאה עונה אחת, המבוססת על הנובלה הראשונה בסדרה. שתי הנובלות הראשונות תורגמו לעברית ויצאו בספר ״יומני רובורצח 1״ בהוצאת אופוס.

מה חשבתי עליה?

טוב, האמת? אני לא יודעת. מצד אחד, הסדרה היתה מותחת עם אפקטים טובים והיו דברים שנהניתי ממנה. מצד שני היו גם דברים שהפריעו לי.

צפיתי בסדרה מיד אחרי שסיימתי לקרוא את הספר רובורצח, כך שידעתי מראש מה תהיה העלילה, ויתכן שזה פגם בהנאה מהסדרה.

הסדרה רוב הזמן משתדלת להיות אמינה למקור אך היו גם חלקים שהם שינו.

דברים שאהבתי:

• הסדרה מותחת ויש בה אקשן לא רע. הפרקים לא ארוכים וראיתי אותה בבינג׳ ביומיים בערך.
• בסדרה משולבים קטעים פיקטיביים מתוך אופרות הסבון שרובורצח צופה בהן. החלקים האלו עשויים מצויין לדעתי.

• הדמויות מהספר לגמרי מתעוררות לחיים בסדרה ומרגישות הרבה יותר ריאליסטיות. האופי שלהם עובר ממש מעולה והרגשתי שבאמת הצליחו ״לתפוס״ את המהות שלהם. (אם כי כנראה עשו אותם הרבה יותר היפים מאשר במקור)

מה פחות התחברתי:

• בספר, יחידת האבטחה (שתורגמה כנקבה – במקור היא חסרת מגדר) מדברת בגוף ראשון. בסדרה ניסו להעביר את אותו דבר – אבל בפועל זה יצר סדרה עם הרבה קריינות וזה היה די מעיק בעיני. בנוסף, היה צריך לשים לב כל הזמן אם רובורצח מזיז את הפה או לא כדי להבין אם מדובר במחשבה שלו (קריינות) או משהו שהוא אומר. וכשהוא היה עם מסכה זה היה בעייתי והיה צריך להבין מהטון וההקשר.
• בספר יש שילוב מצד אחד של מדע בדיוני, מתח ואקשן, ומצד שני קלילות עם האזכורים מהסדרות שרובורצח צופה בהן. בספר השילוב הזה עובד טוב, במיוחד שכל הספר בגוף ראשון אז יש טון ציני כל הזמן. בסדרה – שמוגדרת כ״מותחן אקשן בדיוני-קומי״ – הרגשתי שהאווירה קופצת מז׳אנר לז׳אנר. רגע אחד זו סדרת מתח ואנשים נפצעים או בסכנת חיים, ורגע אחרי זה רובורצח זורק הערה סרקסטית או שמכניסים סצנה מתוך אופרת הסבון האהובה עליו שמשנה את כל הטון למשהו פארודי או משעשע. המעבר החד הזה לא עבר לי חלק וכל פעם מחדש תפס אותי לא מוכנה.

• בספר, יחידת האבטחה (רובורצח) די מודאגת מהמחשבה שיתכן שהיא רצחה בעבר עשרות איש, והיא רוצה לגלות אם זה נכון ולמה זה קרה. בסדרה, כשמנסים להראות את הדמות של רובורצח, מציגים אותו כמישהו שדי שונא את האנושות כי כולם אידיוטים ואין לו שום בעיה להיפטר מכולם, ובגלל זה הוא בוחר לעצמו את השם רובורצח. גם בהמשך, יש חלקים שהוא מדמיין איך הוא נפטר באלימות מהמשלחת. אז נכון שבהמשך הסדרה רואים איך חשוב לו לשמור עליהם, אבל זה מרגיש יותר כמו רובוט שהתפתח רגשית ונקשר נפשית לאנשים מאשר מישהו שמלכתחילה נרתע מאלימות לא הכרחית ורצח מיותר.

• בנובלה השניה שבספר, מתייחסים לכך שכשרובורצח לובשת בגדים רגילים היא נראה כמו אדם משודרג אבל עדיין אפשר לזהות שהיא יחידת אבטחה בגלל הצורה בה היא עומדת, הולכת וכו׳. בסדרה, רובורצח מגולם על ידי שחקן אנושי – והתנועות שלו מאד אנושיות בחלק מהסצנות. גם יחידות אבטחה אחרות, בשריון מלא, זזות בצורה מאד אנושית ולא רובוטית, מה שנותן הרגשה של אנשים בתחפושת ולא רובוטים אנדרואידים עם אופי נוקשה. לי אישית זה קצת הציק.
• היו כמה סצנות ספציפיות מהספר שממש רציתי וחיכיתי לראות אותן בסדרה אבל שינו את העלילה ועשו אותן בצורה אחרת אז קצת התבאסתי… זה כמובן לא יפריע למי שלא קרא את הספר או ציפה בדיוק לסצנות האלו. בגדול רוב העלילה נשארה דומה.

טריגרים ותכנים רגישים

יש פציעות מסוגים שונים, ראשים ערופים, דמות שמפוצצים לה את הראש… יש גם סצנה מדממת של חיתוך עמוק בבשר לצורך פרוצדורה רפואית.

יש התייחסויות לקיום יחסים ורובוסקס, אבל אין סצנות מיניות מעבר לנשיקה.