פרסי ג’קסון – סדרת הטלוויזיה

תאריך עליה: 20 בדצמבר 2023 | משודר ב: דיסני פלוס | כתוביות בעברית: זמין

ב2005 יצא הספר הראשון של סדרת פרסי ג’קסון – פרסי ג’קסון וגנב הברק. הסדרה הצליחה כל כך, שיצאה לה גם סדרת המשך, סדרת ספין אוף ושני סרטים. אבל הקהל לא אהב את הסרטים – הם היו רחוקים מדי מהמקור ואכזבו את הצופים. אז דיסני פלוס וריק ריירדן החליטו על ניסיון נוסף, והפעם – סדרת טלוויזיה, כזו שתהיה מספיק ארוכה בשביל לתת את הכבוד הראוי לספר של כמעט 400 עמודים, כשכל עונה תהיה ספר אחד בסדרת הספרים. ריירדן הבטיח שהפעם יעשו את הסדרה נאמנה למקור, ולקראת עליית הסדרה גם פרסם פוסט עם שמות הפרקים כדוגמה לכך, ואכן שמות פרקי הסדרה הם שמות של פרקים נבחרים מתוך הספר.

בפוסט הזה אשתדל לסכם אחרי כל פרק את המחשבות שלי על סדרת הטלוויזיה של פרסי ג’קסון והאולימפיים, אז אתם מוזמנים לשמור לכם אותו בקיצור דרך ולהכנס אליו כל שבוע לראות מה חדש. מוזמנים כמו תמיד להשאיר לי תגובות או לכתוב לי בפרטי: [email protected]

---

תוכן הפוסט

• פרק 1 – אני מאייד בטעות את המורָה לאלגברה
• פרק 2 – אני הופך לשליט העליון של חדר האמבטיה 
• פרק 3 – אנחנו מבקרים בממלכת גמדי הגן
• פרק 4 – אני צולל אל מותי
• פרק 5 – אל קונה לנו צ’יזבורגר
• פרק 6 – אנחנו לוקחים זברה לווגאס
• פרק 7 – אנחנו מגלים את האמת, בערך
• פרק 8 – הנבואה מתגשמת

---

פרק 1 – אני מאייד בטעות את המורָה לאלגברה

תאריך עליה: 20 בדצמבר 2023

הפרק הראשון בסדרה עקב אחרי עלילת הפרקים 1-4 בספר, ומכניס אותנו לעולם של פרסי: ילד בן 12, דחוי, מוזר, שלא מוצא את עצמו בעולם ובטוח שמשהו בו משובש והוא מדמיין דברים. רק בהמשך הוא מגלה שיש סיבה לכל זה…

הפרק התחיל במונולוג קצר של פרסי – זהה מילה במילה לפסקת הפתיחה של הספר. אני חושבת שזה משהו שכנראה ריגש מאות אלפי צופים ברחבי העולם שזיהו את המילים האלו (חוץ ממי שכבר ראה את זה בטריילר והתרגש אז).
נכון, היו שינויים וקיצוצים מהספר. כל מיני סצנות קטנות שהושמטו, כמו שלוש הזקנות שגוזרות בדוכן הפירות או איך פרסי שומע את גרובר ומר ברונר מדברים עליו, אבל בגדול העלילה היתה מאד דומה והשאירה את הדברים החשובים.
רק מעניין למה השמיטו את החברים שמשחקים פוקר עם גייב – ניסיון לחסוך בשחקנים או דרישה של דיסני לא להראות משחקי פוקר לילדים?
גם אמא של פרסי הרבה יותר קשוחה מול גייב, מה שאמור להגיע רק בסוף הספר כחלק מההתפתחות של הדמות שלה.

הליהוק

קודם כל – הליהוק של פרסי מעולה. הוא שחקן שמבין את הדמות ומשחק אותה בצורה משכנעת, במיוחד בחלקים הדרמטיים, למשל כשהוא בטוח שמשהו בו מקולקל וכולם סתם מנסים לשפר לו את מצב הרוח כשהם אומרים לו כמה הוא מיוחד או שהוא בן של אלים. נכון, הצבעים של פרסי לא כמו בספר, אבל ראינו דברים גרועים מזה.
גם גרובר מתאים מאד לדמות, יחסית – אם כי לא הראו בכלל את הנטיה שלו לאכול כל הזמן ואני מקווה שיתנו לו יותר פוקוס בהמשך.
כרגע נראה שהליהוק של כל שחקני הפרק הראשון היה מצויין: אמא של פרסי מתוקה ואמיצה, גייב בהחלט נראה מסריח ודוחה, מר ברונר מלא פוטנציאל, ועוד לא דיברנו על השחקן של פרסי הצעיר שנראה כל כך דומה לשחקן הבוגר! (כן, אני יודעת שאתם רוצים להגיד משהו על אנבת’. נחכה לפרק הבא).

מה תכלס?

בשורה התחתונה, נראה שבאמת היה מאמץ גדול להיצמד יחסית עד כמה שאפשר לספר. ברור שאין לי ציפיה שיהיה 100% אותו דבר – יש דברים שאי אפשר להעביר כמו שהם מהספר למסך (למשל מחשבות של הדמות הראשית), ויש סצנות שיאריכו את זמן המסך יותר מדי. סך הכל היתה פה עבודה יפה גם בליהוק, גם בעלילה, וגם בכל השאר (אפקטים, תלבושות, וכו’) ואני מקווה שימשיך ככה בשאר הפרקים.

נ.ב. אתם יודעים מה באמת איכזב אותי בפרק? שהעט היה כל כך גנרי ופשוט. תחשבו כמה קל להתבלבל בינו לבין עט אחר זהה בטעות.
נ.ב.2: שם הפרק בספר הוא “אני מאדה בטעות את המורה למתמטיקה”. מעניין למה המתרגם של דיסני פלוס לא הציץ בספר לראות איך תרגמו אותו בעבר.
נ.ב.3: הנה איסטר אג נחמד. יודעים מי יושב שם בצד שמאל ולא מוציא מילה מהפה? זה ריק ריירדן בכבודו ובעצמו!

---

פרק 2 – אני הופך לשליט העליון של חדר האמבטיה 

תאריך עליה: 20 בדצמבר 2024

הפרק נפתח בדיוק איפה שעצרנו בפעם הקודמת, אבל משום מה במקום לפגוש מיידית את אנבת’ – הבמאים החליטו  לחכות עם זה: פרסי חוזר להכרה ומוצא לצדו את גרובר, לא אנבת’. מי שמציג בפניו את הביתנים הוא כירון, לא אנבת’. ומי שמציג לפרסי את המחנה, הוא לוק – ולא… בטח ניחשתם… אנבת’. רק בחצי הפרק אנחנו סופסוף זוכים לפגוש את אנבת’, וגם אז – מעט מאד, יחסית לספר. אני מניחה שזה ישתנה בהמשך. אז… שנדבר רגע על אנבת’?

אנבת’

כשהוכרז הליהוק של אנבת’, הרבה מאד מעריצים התעצבנו. אנבת’ בספר נראית כמו בת קליפורניה בלונדינית טיפוסית, כזו שנחשוב עליה שהיא ברבי טיפשה, ואנבת’ מנפצת את הסטיגמות ומראה שהיא בדיוק ההפך: היא בת את’נה החכמה והמבריקה. הליהוק של ליה ג’פריס חוטא לחלוטין למקור, זה בערך כמו שנלהק לרון וויזלי שחקן עם שיער שחור, או אם נלהק לג’ק ריצ’ר שחקן נמוך ורזה (אופס, בעצם זה קרה. והתגובות היו בהתאם). כשחקנית כנראה שהיא טובה, אבל כמעט לא ראינו אותה בפרק, וגם בחלקים שראינו – הרגשתי שלא לגמרי הביאו לידי ביטוי את היכולות שלה. כשהיא דוחפת את פרסי למים בספר, היא מסבירה לו מה החשד שלה ואנחנו מבינים כמה היא מבריקה. בסדרה זה לא ברור מספיק. נחכה להמשך כדי לשפוט.

מר ד’

כשהוכרז הליהוק לסדרה, חלק מהשחקנים היו יחסית אנונימיים או סתם לא ייחודיים, אבל מי שהצליח לתפוס את הכותרות בקרב המעריצים הוא ג’ייסון מנזוקאס – המוכר גם כ’דרק’ מהמקום הטוב וכפימנטו מברוקלין 99, וכמובן מסדרות וסרטים נוספים. הוא רגיל לגלם דמויות קיצוניות, חסרות אחריות ומטורללות והיה ברור שהוא הולך להיות התאמה מושלמת לדמות של מר ד’, מנהל המחנה הלא אחראי ששונא תלמידים, לובש חולצות הוואי ומנסה להיגמל בכפיה מאלכוהול. אחת הסיבות שממש חיכיתי לסדרה היא כדי לראות איך הוא יגלם את התפקיד הזה, והוא עושה את זה פשוט מושלם. כמובן שחלק מהקרדיט הולך גם לבימוי ולתסריט (ששינה את הסצנות מהספר אבל בהחלט הכניס הומור לעניין), אבל השחקן מעביר את מלוא האופי של הדמות בצורה נהדרת. גם הילדים שלי עפו עליו, בלי שהם יכירו אותו מסדרות קודמות. אני שמחה שלפחות ההבטחה שהבטחתי להם שזה הולך להיות ליהוק מצויין – התבררה כנכונה.

קלאריס

תקשיבו, הליהוק של קלאריס גאוני. כשראיתי את התמונות בהתחלה הוא הפתיע אותי – קלאריס אמורה להיות גדולה ומכוערת, והשחקנית שלה פשוט הרבה יותר מדי יפה בשביל זה. אבל ברגע שהיא הופיע על המסך בסדרה היא התנהגה כל כך כמו קלאריס, שהמראה שלה לא שינה יותר כלום. היא היתה מושלמת כבריונית. כל הבעה, כל תגובה, היו בדיוק מה שמצופה ממנה.

ומה ביחס לסדרה?

הסדרה משתדלת לעקוב אחרי העלילה הראשית של הספר – אין ספק בכך. פשוט הרבה מהסצנות מתרחשות באופן שונה, או עם דמויות שונות מהמקור.
אני חושבת שאחד ההבדלים הבולטים והמהותיים בין הספר לסדרה, לפחות עד כה, הוא ההומור. בספר מרגישים מאד את ההומור (רק לקרוא את רשימת הפרקים יגרום לכם לצחוק), והסדרה התמקדה הרבה יותר בדרמה וברגש, עם הבלחות הומוריסטיות פה ושם. זה לא הופך את הסדרה לפחות טובה, אבל המיקוד הוא אחר. הסדרה גם קצת יותר איטית מהספר. לספר יש קצב מאד קופצני ותזזיתי – ההומור בספר הוא חלק מהאווירה הקלילה – והסדרה הרבה יותר רגועה ודרמטית. שוב, זה לא הורס את הסדרה, אבל אל תצפו לאותה אנרגיה שיש בספר, כי היא לוקחת את אותה עלילה למקום קצת שונה.

לעומת זאת, היתרון העצום של הסדרה, זו הויזואליזציה. היערות, המפלים, התלבושות, בחירת הצבעים הנכונים לכל סצנה וכמובן הצילום וזוויות הצילום – הכל תוכנן בצורה כל כך יפה ועוזר בהחלט להרחיב את הדמיון מהספר. נעשתה פה עבודה מרשימה מאד. הפרק הראשון חשוך מדי בחלק מהסצנות, אבל הפרק השני הרבה יותר טוב במובן הזה, והסצנות ביער יפהפיות.

אגב, למסע החיפושים נשאר רק שבוע בניגוד לספר שהיו עשרה ימים. מעניין איך זה ישפיע על הסצנה במלון לוטוס בהמשך הסדרה, או שפשוט ישמיטו אותה לחלוטין.

נ.ב. אם לא קראתם את הספרים – אני ממליצה לכם לא לראות את הטריילר לפרק הבא שיש בסוף כל פרק. זה סתם מספיילר.
נ.ב. 2: שם הפרק המקורי בספר הוא “אני הופך למושל העליון של השירותים” מה שמתאים קצת יותר לעלילה של הספר מאשר “חדר האמבטיה”.
נ.ב. 3: ישאירו את הקטע עם המומיה או שהוא מפחיד מדי?

---

פרק 3 – אנחנו מבקרים בממלכת גמדי הגן

תאריך עליה: 27 בדצמבר 2023

טוב, עכשיו זה רשמי: היוצרים החליטו לוותר כמעט לחלוטין על ההומור והקלילות של הספרים. במקום זה הפכו את הסיפור לעלילה דרמטית, איטית וכבדה שרק במקרה הגיבורים שלה הם צעירים. הפרק מאד איטי, אין בו כמעט בדיחות. הקטע שפרסי שולח את הראש של מדוזה לאולימפוס אמור להיות קטע של חוצפה והומור – והפכו אותו לקטע דרמטי. גם הרגע בו החבורה קולטת בעצמה שמדובר במדוזה, אמורה להיות מפתיעה. הם היו אמורים לחשוב שמדובר בפסלים יפים, לא אנשים מאובנים. במקום זה קיבלנו ספוילר כבר בטריילר של הפרק הקודם.

גרובר

גרובר אמור להיות החלק המשעשע של החבורה, אבל אפילו הוא מדכא רוב הזמן. כן, גם כשהוא שר את שיר ההסכמה הוא חסר חיים. לפחות בחלק מהקטעים הוא מראה סופסוף יכולות משחק והוא מקבל פוקוס הרבה יותר משני הפרקים הקודמים.

אנבת’

בספר, פרסי בוחר את אנבת’ כי היא עוזרת לו, כי היא חכמה, ובעיקר כי חשוב לה לצאת למסע החיפושים. בסדרה הוא בוחר אותה כי היא “לא תהסס לדחוף אותו במדרגות אם צריך”. מה? למה להרוס את הדמות של אנבת’ שאמורה להיות החכמה של החבורה? נכון שהיא יכולה להיות קצת מעצבנת לפעמים ולהיות עוקצנית ומתנשאת, אבל החוכמה היא התכונה הבולטת שלה. לא היכולת שלה לדחוף אחרים, מילולית או לא מילולית. בינתיים הפרק פשוט ניסה להמאיס אותה על הצופים ולא ברור למה.

הרמס

בספרים, הרמס מופיע רק באחד מהספרים הבאים, לא בספר הראשון. משום מה החליטו לדחוף אותו לשניות אחרונות של הפרק, למה? כדי להשוויץ שהביאו את לין מנואל מירנדה? וניצלו את יכולות השירה שלו בשביל זמזום של כמה תווים? אני מקווה שזה יצדיק את השחקן בהמשך העונה.

שורה תחתונה

אחרי ההתלהבות של שני הפרקים הראשונים, שהיתה בעיקר “סופסוף זה הגיע”, אני מתחילה להתאכזב. ההומור הוא אחד הדברים שהכי בולטים בספרים של פרסי ג’קסון. ההומור זה מה שהופך את הספרים לייחודים משאר הסדרות בז’אנר. הסדרה כבדה ואיטית, מתנהלת לאט, וגם את קטעי האקשן קיצצו למינימום.

אגב, בפרק הקודם תהיתי איך יראו מומיה-אורקל שלא תהיה מפחידה מדי לצופים הצעירים. בסופו של דבר במקום מומיה הם השתמשו במשהו שנראה כמו בובה קצת קריפית. וגם אז ראו אותה לכמה שניות. מניחה שזה מסמן וי על העניין.

---

פרק 4 – אני צולל אל מותי

תאריך עליה: 3 בינואר 2024

הפרק נפתח בסצנת זיכרון מהילדות של פרסי. זו סצנה שלא קרתה בספר ולא לגמרי היה לי ברור למה היה צריך אותה. עד גיל 12, פרסי לא ידע בכלל שיש בו משהו מיוחד. הוא חשב שהוא סתם לא מצליח כי הוא דפוק, לא כי הוא קסום. אמא שלו ניסתה להגן עליו מהאמת עד כמה שאפשר, והחלומות בספר התחילו רק אחרי שהוא הגיע למחנה. אבל בכל זאת בסדרה מראים לנו שכבר מגיל צעיר הוא ראה ושמע דברים, גם יצורים מוזרים, וגם חלומות שמספרים לו על עצמו – זה לא לגמרי מסתדר. לפחות השחקן של פרסי הילד פשוט מתוק וכל כך דומה לשחקן הבוגר!

מעבר לעלילה, שחלקה היתה שונה מהספר (כמו הסצנה ברכבת), בפרק הזה שמו דגש הרבה יותר גדול על הגיבורים עצמם. הם קיבלו הרבה יותר עומק, רקע, ואופי. הסצנה עם הקנטאורים היתה מקסימה – הצליחו לשלב את האהבה לטבע של גרובר ואת החוכמה של אנבת’ שסופסוף התחילה להתנהג ברגישות. גם בהמשך במקדש את’נה ראינו איך החברות ביניהם מתחילה להיווצר, איך הם מורידים מגננות.

אהבתי שהכניסו בפרק הרבה על הציפיות והאכזבות של החצויים מההורים שלהם. פרסי מדבר בהתחלה על איך האלים מצפים מהם להתנהג או לחשוב, ושזה לא אמור להיות ככה, וככה לא עובדת אהבה והורות. ואנבת’ בהמשך מדברת על היחס שלה לאמא שלה. זה השתלב מעולה עם הסוף של הפרק, כשפרסי אומר שלפוסידון היו מספיק הזדמנויות, ואם הוא לא עזר לו עד עכשיו אז כנראה הוא לא יעזור לו גם הפעם – ואז בסוף הפרק הניאדה מסבירה לפרסי גם את הצד של אבא שלו.

אני חושבת שנהניתי בפרק הזה הרבה יותר מהפרק הקודם. הפרק הכיל יותר אקשן ויותר עומק, והוא היה גם קצת פחות איטי, ולא הרסו סצנות שלמות. האכזבה הגדולה בפרק זה שהוא היה כל כך קצר! חשבתי שלפחות יסיימו אותו אחרי שפרסי יוצא מהמים, אולי גם נספיק לראות את ארס, אבל לא הכניסו הרבה. לפחות הטריילר לפרק הבא נראה מבטיח!

---

פרק 5 – אל קונה לנו צ’יזבורגר

תאריך עליה: 10 בינואר 2024

סופסוף היה פרק מוצלח באמת! קצב טוב, אקשן, מתח, הומור, דיאלוגים טובים, שחקנים משכנעים. באמת נהניתי. היו הרבה שינויים מהספר, כנראה כדי להכניס אקשן ודרמה, אבל זה היה שווה את זה. זה גם מסוג הדברים שהיה צפוי שיעשו כדי להתאים למדיה ויזואלית.

כיאה לערוץ דיסני וסדרה לכל המשפחה, הסדרה גם שמה דגש הרבה יותר גדול על ערכים חינוכיים – איך האלים מתנהגים (רע!), ואיך היה ראוי שהם יתנהגו (כמו הילדים החצויים שלהם).

כבר בתחילת הפרק ראינו את שלוש הזקנות עם החוט! הן פה! הן היו אמורות להיות בפרק 2 בספר (כלומר פרק 1 בסדרה), ומי שראה אותן היה אמור להיות פרסי ולא אנבת’, אבל היי – זה לא חדש לנו שהיוצרים של הסדרה מערבבים פה דברים ומעבירים מדמות לדמות…

ארס מושלם! ממש חיכיתי לראות איך יעשו אותו בסדרה, והוא מעולה בעיני. גם הדיאלוגים שהוסיפו לו היו מצויינים והשחקן התאים לתפקיד. הדרך בה הוא עבר ממצברוח זועף לשמח היתה מעולה.

הדיאלוג בין גרובר וארס היה גאוני ותוספת יפה מאד לספר. רק שמרוב שמנסים לתת לגרובר עומק – הופכים אותו ליותר חכם מאנבת’. החוכמה של אנבת’ עד כה התבטאה בהבנת מכונות, לא מעבר. ואם כבר אנבת’ – יפה לראות את ההתפתחות הרגשית שלה לאורך הסדרה.

הסצנה במנהרת האהבה היתה יפה מאד. גם ויזואלית – הסיפור על הקירות היה מקסים (מאד סטייל הסרט הרקולס), השיחה של פרסי ואנבת’ היתה יפה. גם פה, שינוי לחלוטין מהספר כדי שיהיה יותר אקשן. קצת התבאסתי שלא היה את כל הקטע עם המצלמות והעכבישים אבל לא נורא.

הפרק בהחלט העלה את הציפיות שלי לשאר העונה.

בטריילר לפרק הבא: פרסי מרסק מונית. ילדים, אל תנהגו לבד בגיל 12.

---

פרק 6 – אנחנו לוקחים זברה לווגאס

תאריך עליה: 17 בינואר 2024

היה פרק נחמד בהחלט, אבל מרגיש כאילו הפרקים מתקצרים מפרק לפרק. בקושי הרגשתי שהספקנו משהו. בגלל זה יש לי יחסית מעט לכתוב הפעם.

השיחה דרך אייריס-נט היתה נחמדה, קצת ביאסו שזה היה בלי המים והיה קיצור דרך עם מנסרה, אבל זה עדיין היה יפה והצליח להעביר את התחושה של דיבור דרך קשת. אהבתי את הביצוע. גם הרמיזה של לוק על פרסי ואנבת’ כמו זוג זקנים (מתחבר מאד לספר 6).

בפרק השני תהיתי איך יתגברו על הפרש הזמנים עם מלון לוטוס שאמור לקצץ חמישה ימים מהמסע ועדיין להשאיר זמן לסיים את מסע החיפושים לפני יום אמצע הקיץ, אבל בפרק התגברו על זה בכך ששינו את העלילה, ויום אמצע הקיץ עבר לפני סוף המסע.

בהמשך להתמקדות ביחסי הורים-ילדים לאורך הסדרה, הרמס מייצג אל הפוך מהאלים שראינו עד עכשיו: אל שדווקא מנסה להיות הורה טוב, אבל לא מצליח. כי הורות זה מסובך (וזמן ומרחב דווקא פשוטים). זה יפה בעיני.

בפרק שוב היה קצת הומור – לא הרבה כמו בספר אבל יותר מבפרקים הראשונים. החיות באמצע הרחוק היה משעשע, אבל כל הסצנה עם המונית ממש הצחיקה אותי.

למה פרסי מקבל 4 פנינים? מה הם הולכים לשנות בעלילה הפעם? האם יקרה משהו לאחת הפנינים והם יחזרו ל3, או שההצלה של אמא של פרסי תתקצר?

ולמה אפילו הטיזר לפרק הבא כל כך קצר, מאכזב, ולא מראה כלום?

---

פרק 7 – אנחנו מגלים את האמת, בערך

תאריך עליה: 24 בינואר 2024

הפרק היה אפל מאד. הגיוני עבור פרק שמתרחש בשאול אבל זה היה קצת מעצבן. גם ההומור אבד ברובו לטובת פרק דרמטי וקודר. זה לא רע, אבל זה כיוון שונה מאד מאשר בספר מבחינת האווירה.

מבחינת הליהוק – אני לא זוכרת מה היה התיאור של המוכר בחנות המזרונים אבל עשו אותו קריפי בצורה מצויינת. האדס היה מעולה, והשחקן של פרסי הצעיר פשוט כל כך מתוק וטוב! רק פוסידון היה קצת מאכזב. לא מרשים מספיק בעיני בשביל אל ראשי.

הסצנה בחנות המזרונים הרגישה מאד כמו “רצינו להיצמד לעלילה אבל אין לנו זמן לזה אז בואו נעשה וי על החלק החשוב ונמשיך הלאה”. מובן אבל מאכזב. שאר הסצנות היו דווקא סבבה, והדיאלוג עם האדס היה מצויין.

הפרק הוקדש מאד לקשר בין פרסי לאמא שלו – דברים שלא היו כל כך בספר הראשון. הסצנות נתנו עומק גדול יותר לאמא של פרסי וזה היה מאד יפה. רק מפתיע שאנחנו מגלים שפוסידון כביכול היה אבא מעורב באיזשהו אופן, גם אם זה היה לעתים רחוקות מאד.

האמת שלמרות כל השינויים ולמרות שהיה פרק די אפל ולמרות שלא היה כמעט בכלל הומור – איכשהו די נהניתי מהפרק. וזהו, בשבוע הבא פרק אחרון! אני מקווה שבקרוב יכריזו על עונה 2.

נ.ב. זו רק אני או שהסצנה עם הכלב תלת ראשי הזכירה קצת יותר מדי את הסצנה מהארי פוטר 1 (הספר) כשהשלישיה מרגיעה את פלאפי לפני הירידה דרך דלת הסתרים? וגם ההפרדה בין פרסי וגרובר לבין אנבת’ שדומה להפרדה של הארי והרמיוני  מרון לקראת סצנת השיא.

---

פרק 8 – הנבואה מתגשמת

תאריך עליה: 31 בינואר 2024

רגע לפני שפרסי וארס נלחמים – יש פלאשבק לפרסי ולוק, במחנה. זה פשוט גאוני, להזכיר לצופים את לוק במסווה של “ככה פרסי למד להילחם ואנחנו בכלל לא באים לרמוז לכם משהו”.

תסבירו לי למה פרסי לא הרטיב את עצמו לפני הקרב? למה היה צריך לקחת את הסיכון רק בשביל לגרום לצופים לכסוס ציפורניים? טוב בסדר זה התשובה כנראה. ואיזה פסקול מרשים ברקע! למה לא כל הפרקים התחילו כל כך טוב?

בפרק 5 השמיטו את העובדה שאנבת’ פוחדת מעכבישים – אז דאגו לספר לנו את זה בפרק הזה. וזה נחמד כי הצליחו לשלב את זה עם סצנה מתאימה.

קצת הצחיק אותי שפרסי מספר לזאוס שכל המשפחה שלו תוקעים סכינים בגב אחד של השני – לא קראת אף פעם סיפורי מיתולוגיה? זה בהגדרה שלהם.

קטע הגילוי של פרסי עם לוק היה אחד הקטעים שהכי חיכיתי להם בכל הסדרה! וממש התבאסתי ששוב נתנו לפרסי להבין הכל לבד כאילו הוא מינימום איינשטיין. איפה ההפתעה? איפה התמימות?

אבל היי, החזירו את דיוניסוס להופעת אורח אחרונה לעונה – לפחות זה! אני מקווה שנראה אותו בעונות הבאות הרבה. (את השחקן של זאוס לא נראה שוב – הוא נפטר )-: )

ובאמת מה לגבי עונה 2 של פרסי ג’קסון? דיסני עוד לא הכריזו רשמית אם תהיה עונה 2 אבל כרגע הסיכויים בהחלט טובים ואני מאמינה שנשמע חדשות טובות לגבי זה בקרוב.

לא לפספס את האפטר קרדיטס בסוף!!! 

(קצת מבאס שלקחו מסאלי את הבחירה העוצמתית שלה, אבל זו כנראה בחירה מודעת של יוצרי הסדרה וריק ריירדן ולכן העבירו את זה לפרק הראשון במקום לתת לה להתפתח בהדרגה).

---

טוב, סיימתי את העונה הראשונה, היו לא מעט שינויים אבל בסך הכל הכללי השתדלו להיצמד לרוח הספר, הדמויות והעלילה – גם אם איבדו הרבה מאד מההומור והשנינות בדרך. יש דברים כנראה שמתאימים יותר לספר מאשר למסך. אני מחכה בקוצר רוח לעונה השניה.

מה חשבתם על הסדרה? אפשר להגיב למטה!

---

מוזמנים כמו תמיד להשאיר לי תגובות או לכתוב לי בפרטי: [email protected]