פרוייקט הייל מרי [אהבתי מאד]

פרוייקט הייל מרי [אהבתי מאד]

תגיות:
פרוייקט הייל מרי / אנדי וייר
בכותרת למעלה התאפקתי מאד לא לכתוב “אנדי וייר המופלא”, שבחודשים האחרונים הפך להיות אחד מהסופרים האהובים עלי.
ריילנד גרייס מתעורר באמצע חדר מוזר מאד, כשצינורות רפואיים שונים תקועים בו. יחד איתו בחדר שני אנשים נוספים במיטות זהות, אבל הם מתים. הדבר היחיד שמתקשר איתו הוא מחשב רפואי שמטפל בו, ומעבר לזה – ריילנד לא זוכר כלום. לא איפה הוא, לא מה הוא עושה שם, ואפילו לא איך קוראים לו. בהדרגה הוא מתחיל להיזכר בפיסות זיכרון מהעבר, והוא מבין שהוא אסטרונאוט שנשלח בחללית “הייל מרי” (מושג בפוטבול שמשמעותו ניסיון נואש אחרון) כדי למצוא פתרון לבעיה שעומדת להשמיד את אוכלוסיית כדור הארץ.
פרוייקט הייל מרי מזכיר מאד את לבד על מאדים – אסטרונאוט שתקוע בחלל ללא צוות וללא משאבים נוספים מלבד מה שאיתו בחללית, ושאמור למצוא פתרון לבעיה עצומה שעומדת בפניו, תוך כדי שכל התקדמות שלו נתקלת בבעיה אחרת שמצריכה פתרון נקודתי. אבל הספרים גם שונים – גם מבחינה עלילתית שאני ממש ממש מתאפקת לא לגלות לכם ספוילרים ע-נ-קיים למה שעומד לקרות עם ריילנד, וגם בקפיצות העלילתיות, שב”לבד על מאדים” קופצות לצוותים שעל כדור הארץ, ואילו ב”פרוייקט הייל מרי” קופצות לעבר של ריילנד ופורשות בפני הקורא מה התרחש מהרגע שזיהו את הבעיה עד שריילנד מצא את עצמו בחללית.
הספר מדהים. באמת באמת מדהים. הוא מצחיק והוא מותח. הוא מקורי ומלא בטוויסטים שיעיפו אתכם. הוא גרם לי לדמוע (בעיקר בסוף הספר) ולהתרגש. הוא מושלם.
כן, יש בו לפעמים קצת עודף הסברים מדעיים שהיו פעמים שנאלצתי לקרוא פעמיים, אבל יכולתי גם לדלג עליהם ברפרוף אם הרגשתי שזה יותר מדי בשבילי.
כמה שנהניתי מ”לבד על מאדים” המותח והמרגש, ו”ארטמיס” הקורע ומלא האקשן, פרוייקט הייל מרי הצליח איכשהו לעקוף את שניהם והיה אקסטרא מהכל. מצאתי את עצמי מתגלגלת מצחוק שוב ושוב, למשל –

אני מביט בגופי העירום. מוזר לי להיות ככה. אני יודע שהאנשים האחרים היחידים שנמצאים כאן מתים, ובכל זאת.
“אפשר לקבל בגדים?”
המחשב לא אומר דבר.
“יופי של גישה יש לך. לא צריך.”
אני מוריד את הסדין מהמיטה וכורך אותי סביבי כמה פעמים. אני תופס את הקצה שמאחורי הגב, מושך אותו מעבר לכתף וקושר אותו לחלק הקדמי. והרי לכם טוגה נהדרת.
“הליכה עצמאית זוהתה,” אומר המחשב. “מה שמך?”
“אני הקיסר תרדמוס. כרע ברך בפני.”
“תשובה שגויה.”

מבחינת תכנים: בספר יש קללות שרובן “מרוככות”, כמו “מחורבש” במקום “מחורבן” או “כוסססס סודה” (מגלים בהמשך למה). ברוב הספר אין בכלל התייחסות למין ויחסי מין, חוץ מכמה מקומות בודדים לקראת אמצע/סוף הספר – בגדול בלי פירוט גרפי, רק התייחסות לאנשים שמקיימים יחסים.
אם זה לא היה מספיק מובן עד פה: אם אין לכם רתיעה ממד”ב, רוצו לקרוא את הספר. עכשיו. ואחרי זה גם את הספרים האחרים של אנדי וייר.
הכורסא הוצאה לאור | 515 עמ’ | תרגום: תומר בן אהרון Tomer Ben Aharon | נובמבר 2021

כתיבת תגובה

לפוסט הזה יש 2 תגובות

  1. אורי הגב 19 ספט 2022

    תודה תודה ושוב תודה על הביקורת הזאת, בלעדיה הייתי מפספס את אחד הספרים האהובים עליי!
    קראתי בעבר את “ארטמיס” של אותו סופר, ולמרות שגמרתי אותו, הוא לא משך אותי אליו בצורה מיוחדת ולא חיפשתי ספרים אחרים של וייר.
    עם זאת, אחרי שראיתי ציון של “אהבתי מאוד” (שעד כמה שראיתי את לא נותנת בקלות ראש), הייתי חייב לתת לו ניסיון וכמובן שלא יצאתי מאוכזב.

    אני רוצה גם לציין לטובה את העובדה שהצלחת לתת ביקורת מדויקת ומועילה לספר גם בלי לחשוף את הספוילר (שיש אנשים שלא היו מהססים לחשוף), דבר שהעלה משמעותית את מידת ההנאה שלי מהספר

    1. tamarhp הגב 19 ספט 2022

      איזו תגובה שמחממת את הלב 🙂