דקה לחצות [אהבתי]

דקה לחצות [אהבתי]

תגיות:
דקה לחצות / דייויד באלדאצ’י
אטלי פיין, סוכנת FBI, יוצאת לחופשה מנהלתית אחרי תקרית בעייתית. היא מחליטה לנצל את זמן החופשה כדי לחזור לעיירה בה גדלה, ולנסות לפתור את תעלומת החטיפה של אחותה התאומה, שאותה לא ראתה מאז גיל 6. בצירוף מקרים מוזר – או שלא – קצת אחרי שהיא מגיעה לעיירה, רוצח סדרתי מתחיל לפעול בה.
לפני עשור או יותר, חברים השאילו לי ספר של באלדאצ’י. אולי זה היה “קר כקרח” אבל אני לא בטוחה. למרות שאני אוהבת מאד ספרי מתח, לא הצלחתי להתחבר לספר ונטשתי אותו באמצע. משהו בכתיבה או בתרגום פשוט לא עבדו לי, ומאז לא התחשק לי לנסות עוד ספר שלו. הפעם היתה לי הזדמנות שניה והחלטתי לקחת אותה, ובאמת הרגשתי שיש לי “תיקון” לפעם הראשונה, כי נהניתי מהספר הרבה יותר.
שתי החקירות בספר – הרוצח הסדרתי וחטיפת האחות – מתרחשות במקביל ומשתלבות אחת בשניה, כי בכל זאת מדובר בעיירה קטנה, ויש הרבה הטעיות לקורא. היו כמה פרטים קטנים שהצלחתי לנחש אבל ממש לא ניחשתי את זהות הרוצח/ת.
דווקא התעלומה השניה, סביב אחותה של אטלי, לא נפתרה עד הסוף. כן מגלים הרבה מאד מידע על מה שקרה באותו לילה, אבל החקירה נעצרת באמצע. הספר הזה הוא שני מתוך ארבעה ספרים, ולפי התקצירים בגוגל – עניין החקירה על אחותה מלווה את כל הסדרה מתחילתה ועד סופה. למרות שלא קראתי את הספר הראשון, לא הרגשתי שחסרים לי פרטים בעלילה, והסופר דאג להשלים כל מה שצריך לדעת, כך שבהחלט אפשר לקרוא את הספר עצמאית. אבל אם בא לכם – הספר הראשון נקרא “דרך ארוכה”. שני הספרים האחרונים עוד לא תורגמו.
באופן כללי הספר היה מותח, אבל די איטי והתפרש על פני כמעט 500 עמודים. האיטיות הרגישה לי מאד מציאותית ומשקפת חקירות אמיתיות שלפעמים לוקחות הרבה מאד זמן, אבל בספרי מתח אני רוצה לדלג על האיטיות הזו ולהגיע לפתרון. ממש התאפקתי מאד כל הספר לא להציץ בסוף, בכל פעם שאיבדתי את הסבלנות.
מודן הוצאה לאור | 472 עמ’ | נובמבר 2021 | תרגום: מיכל כהן

כתיבת תגובה