לפצח את רובי – ספוטלס #2 / קמילה מונק

[עלול להכיל ספוילרים לספר הקודם – ספוטלס 1]

על מה הספר?

איילנד בת הכמעט-26, מתכנתת גיקית בלי הרבה חיי חברה (ועדיין בתולה!), נשארת עם לב שבור לרסיסים אחרי סוף הספר הקודם (ששבר גם את לב הקוראים/ות לרסיסים!). אבל אל דאגה: היא כבר מצאה חבר חדש: אלכס, שלמרות שעברו כבר חודשיים ושמונה דייטים, הוא עדיין מחכה בסבלנות שהיא תהיה מוכנה ל-זה. ואלכס חמוד, כן? הוא לא מארס, כמובן. אבל בסדר, הוא לא אמור להיות מארס. מארס הרי שבר את לבה לרסיסים. היא לא רוצה שום קשר למארס, נכון?

(חחחחחחחחחחחח כן בטח, מתי פוגשים אותו כבר?)

מה חשבתי עליו?

למי מכם שקרא/ה את ספוטלס 1 (מי שלא – קודם כל צאו מהר מהסקירה הזאת ודבר שני נצלו את הזמן שהתפנה לכם כדי לקרוא את הראשון), יודע שמדובר בספר מתח-אקשן-רומנטי שמשתמש בכל הקלישאות והטרופים שיש, אבל במודע לחלוטין. אז יש בספר דברים שהם לחלוטין צפויים מראש בעלילה הרומנטית, אבל זה בסדר גמור, הספר לא מנסה להפתיע בגזרה הזאת. להפך. הוא מסתכל לנו טוב טוב בעיניים ואומר: אני אתן לכם בדיוק מה שאתם רוצים (וזה כולל את שיער החזה של מארס).

איילנד, אלכס, וכמובן – מארססססססססס, יוצאים להרפתקה מסוכנת אחרי שהבוס של איילנד “התאבד” (דה, ברור שהוא נרצח), המערכת שלהם נפרצה שבוע לפני ההשקה החגיגית, ואיילנד היא האדם האחרון שראה את הבוס בחיים. והיא גם סקרנית. והיא גם קשורה איכשהו לכל הפרשה. ובקיצור ערימת תירוצים שגורמת לזה שאיילנד שוב תתרוצץ במרדפים וטיסות ויהיו לה חיים מלאי אקשן לכמה ימים – הפעם עם מתח רומנטי כפול, כששני הגברים, אלכס ומארס, רבים על איילנד כמו שני כלבים מיוחמים, והיא המבוגר האחראי היחיד שנשאר שפוי בשטח.

נעצתי בו מבט זועם. “אתם ממש צריכים להפסיק לקרוא לי בכל פעם שמשהו נגנב איפשהו בעולם הדפוק הזה!”
“ובכן, אני באמת מזהה כאן דפוס…” אלכס קרץ לי.
“גם אני,” הסכים איתו מארס. “ברכותיי, את הלקוחה החוזרת הראשונה שאי-פעם היתה לי, איילנד.”

הספר פשוט כיפי ומצחיק, מותח ומסעיר. איילנד גיבורה נהדרת, הפאתטיות של אלכס ומארס בקטעים מסויימים פשוט קורעת מצחוק, וגם כמה טוויסטים בעלילה הצליחו להפתיע אותי.

בראש כל פרק, כמו בספר הקודם, יש ציטוטים שרובם פייק. וכמו בספר הקודם הם תענוג אמיתי למי שכמוני מגלגל עיניים על ספרים מהסוג האירוטי המוגזם. מתנצלת מראש בפני מי שאוהבת את זה, אבל לפעמים זה פשוט מגוחך להחריד.

הפה שלי נפער בהלם. “קראת אותו? אז, אממ, הוא מצא חן בעיניך?”
“הוא קצת צפוי, ומאד מפורש, בצורה פיוטית משונה. אני יכול רק לתאר לעצמי עד כמה הקוראות בטח מאוכזבות כשהן עומדות מול המציאות של – ” הוא כחכח בגרונו.

מחכה לגמרי לספר השלישי ותוהה על מה הוא יהיה, ומתי נגלה את האמת על כל העבר של איילנד ועל איי-2000009.

טריגרים ותכנים רגישים

אין בספר סצנות מיטה מפורשות – יש שתי סצנות של כמעט, אבל הן נעצרות כבר בשלב הבגדים. מצד שני, בציטוטים שבראשי הפרקים יש לעתים גם מילים מפורשות (“טרייסי בהתה באיבר האדיר שלו, שזהר בחשכה”), ולאורך הספר יש גם קצת מילים מפורשות וקללות. בקיצור: לא לנוער צעיר.
כמו כן יש סצנה של זוגיות אלימה וזה מגיע קצת בהפתעה ועלול להיות טריגרי. יש אלימות כמו ספרי מתח-אקשן אחרים (יריות, מכות, עניינים).
יש סצנה שבה אוכלים במסעדה אקזוטית והורגים צלופח ואוכלים ממנו חתיכות, והחלק הכי דוחה: אוכלים תינוקות תמנונים חיים. דוחה, באמת. אבל אל תוותרו על הספר בגלל זה.

---

ספרים בעלמא | מאי 2023 | תרגום: דנה טל | 391 עמ’