ספוטלס / קמילה מונק

על מה הספר?

איילנד בת ה25 היא מתכנתת גיקית עם חרדה חברתית קלה, וכפועל יוצא מכך – היא עדיין בתולה, בלי חבר. מארס הוא מתנקש שכיר שפורץ לדירה שלה במטרה להוציא מאיילנד מידע על אוצר יקר במיוחד, שהוא בטוח שאיילנד יודעת איפה הוא. איילנד נאלצת להיגרר אחרי מארס (או שמא להיחטף יהיה מונח מדוייק יותר) שצריך אותה בשביל מידע נוסף, ולאט לאט הם מתחילים לשתף פעולה בשביל מטרה מאוחדת.

“מארס, אתה הבנאדם הכי דפוק שפגשתי בחיים, אפילו יותר ממני.”
“את לא דפוקה, איילנד.”
“אני מנהלת שיחת חולין עם רוצח שכיר” (עמ’ 69)

מה חשבתי עליו?

ספוטלס הוא ספר שהוא גם מתח-אקשן, גם רומנטי במידה, וגם הומוריסטי. הוא לוקח את עצמו בקלילות, מודע לעצמו וצוחק על ספרי הז’אנר (בעיקר הרומנטיים – הז’אנר האהוב על איילנד):

בלעתי את גאוותי הפגועה והזדקפתי בכסא כדי להדגים את הטיעון שלי. “קראת את הספר נשואה בטעות לשייח’ המיליארדר?”
מארס התכווץ. “לא, לא קראתי… את זה.”
“כדאי לך. זו קריאת חובה ומבט מלא תובנות לתוך הדינמיקה של מערכות יחסים שמתחילות בחטיפה ונישואים בכפייה.”
צמצמתי את עיניי לעברו כשאמרתי את זה, בתקווה שיבין את מה שאני מנסה לומר. “בהתחלה, סוואנלה – ”
“רגע, השם של הגיבורה הוא סוואנלה?”
“אני חושבת שזה הומאז’ לדמדומים; תן לי לסיים. אז סוואנלה סופר כועסת שהשייח’ חדוארד חטף אותה, אמר למשפחה שלה שהיא מתה, וביים את ההלוויה שלה כדי להכריח אותה להתחתן איתו.” (עמ’ 182, ויש לזה עוד המשך קורע מצחוק לא פחות)

איילנד היא גיקית חכמה וזה נהדר כי לאורך הספר יש קצת התייחסויות גיקיות – כמו אזכור של שר הטבעות או מסע בין כוכבים, או הרגע שהיא מנסה לחשב בצורה מתמטית את רמת האיום של הפושעים סביבה. כמתכנתת בעצמי זה היה כיף אבל רציתי יותר מזה!

למארס יש אובססיה לסדר וניקיון, מה שגורם לתחילת הספר להיות משעשעת במיוחד, אבל לפעמים זה קצת נאבד לאורך הספר, וגם פה הייתי רוצה שזה יתבטא יותר, כי זה ממש משעשע שזה קורה. כן, אני יודעת שאובססיות הן לא משעשעות במציאות, אבל זה ספר הומוריסטי שמשתמש בחולשות של הגיבורים בשביל סיטואציות מצחיקות, כתיבה קלילה, או יצירת אפיזודות אבסורדיות עם ניגוד משעשע בין הרוצח השכיר הקשוח לבין ההתנהגות האחראית והמסודרת שלו.

מארס לא היה דומה לו בכלל: הנהיגה שלו היתה חלקה, איטית, מודעת לנהגים אחרים ולחיות חמודות שחוצות את הכביש, ולסיכום, גרועה ביותר. כאילו, לעצור בצד כדי לשלוח הודעות? מי עושה את זה בימינו? (עמ’ 61)

בראש כל פרק יש ציטוט פיקטיבי לחלוטין מרומנים רומנטים שהסופרת המציאה, והם ממש משעשעים, במיוחד לאור ההגזמה שבהם (אם כי כבר ראיתי ציטוטים אמיתיים לא רחוקים מחלק מהציטוטים שבספר…):

פרק 7
מלקולם חייך אליה חיוך מפתה וחשף שורה של שיניים כה צחורות, עד שהרגישה שהיא נבלעת באורן הבוהק, כאילו נתקלה בסופרנובה. – ליוויה טורנטה, המלצרית היפה של המיליארדר

הספר היה גם מותח ומלא אקשן, גם הוציא ממני פרצי צחוק, וגם הרומנטיקה שבו היתה עדינה יחסית ומודעת לעצמה, וגם אנשים שלא מחבבים את הז’אנר הרומנטי (כמוני) יוכלו להנות מהספר. היה לי ממש כיף לקרוא אותו, הוא היה קליל וזורם ומלא בטוויסטים, שאמנם חלק צפיתי אבל חלק ממש לא. הדמויות של איילנד ומארס כן קיבלו עומק כלשהו, אבל אני מקווה שנקבל יותר בספרים הבאים.

מה לא אהבתי? את הסוף! כן, אני יודעת, זה לא סוף סופי באמת כי זה רק ספר ראשון בסדרה, ועדיין – צריך להיות נבל מסוג מיוחד מאד בשביל לכתוב סוף כזה שגרם לי ליילל לחברות בווטסאפ (ותודה לחברה יקרה על תמיכה רגשית ב1 בלילה כשסיימתי את הספר, גם אם זה כלל בעיקר אייקונים נקרעים מצחוק מצדה!). אז אני בוחרת בינתיים לדמיין לעצמי סוף אחר ושונה לחלוטין לפחות עד שאוכל להמשיך לקרוא את הספר השני (והשלישי, והרביעי, או מתי שנקבל סוף מספיק מספק).

טריגרים ותכנים רגישים

רציחות, יריות, מכות וכו’ (ספר מתח-אקשן, כן?), סצנת כמעט-עינויים די מפחידה, ובערך-תקיפה-מינית קצרצרה (זה כמה עמודים נורא מפחידים אבל זהו).
מבחינת מיניות – יש לא מעט מחשבות של איילנד על מארס כמה הוא נראה טוב (עם חולצה, בלי חולצה, הכל), ובערך חצי-סצנת-מיטה-קצת-מפורטת.
לא ספר לילדים, אבל לא אירוטי.

---

ספרים בעלמא | תרגום: דנה טל | 380 עמ’ | מרץ 2023

---

רכישת הספר בהנחה:

לרכישה באתר דני ספרים לחצו כאן. לקבלת 10% הנחה יש להוסיף את קוד הקופון realbooks באתר דני ספרים.
לרכישה באתר הוצאת כנרת לחצו כאן. לקבלת 15% הנחה יש להוסיף את קוד הקופון realbooks באתר הוצאת כנרת.