לא יהיה לנו לאן לחזור / יובל שטייניץ

פרופסור ווגמן, יהודי אמריקאי מבריק ודי מלא מעצמו, מנהל את מאיץ החלקיקים בשוויץ וחולם על פרס הנובל. יום אחד, אותות מוזרים מהחלל מביאים לפתחו את הזדמנות חייו: להוכיח את התיאוריה שלו, ואולי לזכות בפרס הנכסף. לשם כך הוא מתכנן להצטרף למשלחת שתפגוש את החיים התבוניים בצד השני. מה שהם לא יודעים זה שלכדור הארץ נשקפת סכנה, ולא מהכיוון שהם חשבו עליה…

מה חשבתי עליו?

ד”ר יובל שטייניץ הוא לא רק פוליטיקאי אלא גם יו”ר רפא”ל (שהוא מפרגן להם הרבה בספר), ודוקטור לפילוסופיה – מה שמתבטא היטב לאורך העלילה. הספר אמנם לא פוליטי, אך ניכר שהידע של שטייניץ בפוליטיקה, מדע, ביטחון ופילוסופיה השפיעו מאד על כתיבת הספר. “לא יהיה לנו לאן לחזור” הוא מותחן מדע בדיוני יחסית קצר (כ200 עמודים), שבמסגרת עלילת מד”ב הוא מביא לנו גם דיון פילוסופי על ניסויים מדעיים – איפה עובר הגבול בין הניסויים שמותר, כדאי ואפילו צריך לעשות כדי לפתח את הקידמה והטכנולוגיה לרווחת האדם, ואיפה הגבול שבו צריך לעצור כי אנחנו עלולים לגרום לפגיעה?

העלילה עצמה מעניינת. היא לא מאד ארוכה, יחסית, והיא עטופה לפעמים בקטעים שהרגישו קצת מיותרים כמו פירוט טכני של החללית. הדיונים הפילוסופים היו מעניינים בעיני והרגישו רלוונטים מאד (היתה גם התייחסות לא קטנה לקורונה), אבל הרגיש לי חבל שחלק מהם הוכנסו במקומות לא רלוונטים, כמו דיון פילוסופי על נחיצות המשלחת שמתרחש בחללית כשהם כבר בדרך לחלל. זה אולי חשוב לסיפור ולמסר לקוראים, אבל פוגע באמינות כשהדיון לא מתרחש לפני קבלת ההחלטה.

עוד משהו שקלקל את האמינות בספר זו המהירות שבה המדענים מפענחים את האותות מהחלל. אמנם יש לזה מעין הסבר מתמטי מסויים, אבל אני בספק אם איזשהו מתמטיקאי יחתום על זה. וגם אם כן – או שנחליט להתעלם מזה כי זה בכל זאת ספר מדע בדיוני – זה עדיין לא מסביר איך לא היו קשיי תקשורת אחרים שנובעים ממושגים שונים, יחידות מידה שונות, ביטויים שאי אפשר לתרגם ועוד. מהבחינה הזו הסופר עשה לעצמו חיים מאד קלים, כנראה כדי להתמקד במשלחת עצמה ובמסרים שרצה להעביר לקורא, ופחות באקספוזיציה.

הכתיבה היתה בשפה קצת גבוהה, לעתים היה עודף שימוש בסימני קריאה ולפעמים פנתה לקורא בצורה קצת מעצבנת. יש כאלה שאוהבים את זה ומתחברים לזה, אני קצת פחות. תוכלו לקרוא פרק ראשון באתר evrit – עברית כדי להתרשם אבל הנה פסקה לדוגמה:

סיים המדען הדגול שלנו את מסעו ההרואי לשירותים ובחזרה, נכנס אל חדר הישיבות, התיישב בנון-שלנטיות מופגנת בכיסאו שבראש השולחן כאילו הוא לפחות נפוליאון, לגם מכוס המים שלפניו, יישר את חולצתו, כחכח בגרונו, והכריז

שטייניץ גם לא מהסס לרדת על הגברים בעלי האגו שמסונוורים מהישגים לעומת הנשים האמפתיות והשקולות.

“אם יש שם גברים – אז יש תחרויות ופרסים!” ענתה לו שרה בתרועת ניצחון.

עוד דבר מיותר בספר זו העובדה שכל פרק נפתח בתקציר הפרק, כמו שיש בספרים של פראצ’ט או אריך קסטנר. אף פעם לא הבנתי את הקטע הזה – זה פשוט עושה ספוילר לכל הפרק, זה כל כך מיותר! חשבתי שרק בספרים ישנים אפשר למצוא את השטות הזאת, ובזמן הקריאה השתדלתי מאד להתאפק ולדלג על החלקים האלה.

למרות כל הדברים שפחות נהניתי מהם, עדיין מדובר בספר עם רעיון די טוב ודיון פילוסופי מעניין וחשוב, שהיו בו חלקים מעניינים מאד שגרמו לי להיות במתח ולדעת איך העלילה תתפתח.

בנוסף – למרות שמדובר בספר ישראלי, הוא עדיין היה אסקפיזם נהדר. הוא היה בז’אנר המדע הבדיוני שכמעט אין כמוהו בספרות הישראלית, הוא לא התרחש בישראל, הוא התרחק מענייני פוליטיקה, דת, עדות ושאר הקלישאות שסופרים ישראלים מאד אוהבים לדחוף לספר, והספר היה אפילו נקי מאד ממין, קללות, סמים ואלכוהול (אלא אם שמפניה נחשב).

חוץ מזה – יש לספר אחלה כריכה.

טריגרים ותכנים רגישים: 

התייחסות למגיפת הקורונה, סכנה לכדור הארץ, מהומות אלימות כולל הרוגים ופצועים.

---

כנרת זמורה דביר | 208 עמ’ | ספטמבר 2023

---

רכישת הספר בהנחה:

לרכישה באתר דני ספרים לחצו כאן. לקבלת 10% הנחה יש להוסיף את קוד הקופון realbooks באתר דני ספרים.
לרכישה באתר הוצאת כנרת לחצו כאן. לקבלת 15% הנחה יש להוסיף את קוד הקופון realbooks באתר הוצאת כנרת.
לרכישה באתר בוקמי לחצו כאן. לקבלת 10% הנחה יש להוסיף את קוד הקופון realbooks באתר בוקמי.