המאבק על אי התכלית / מיה קלינגר כהן 

רובי-G בן ה14 חי עם הוריו שעובדים בתפקיד בכיר במשרד הראשי, המתפקד כמעין ממשלה. יום אחד פונה אליו – בניסיון נואש אחרון – עובדת לשעבר של אמו, והיא מספרת לו על משהו נורא שאמא של רובי-G מתכננת לעשות. רובי-G יוצא עם דריה, נערה חדשה בבית הספר, למשימת הצלה אמיצה במיוחד.

מה חשבתי עליו?

המאבק על אי התכלית הוא ספרה השני של מיה קלינגר כהן – אך שונה לחלוטין מספרה הראשון, שהיה מבוסס על סיפור אמיתי שהתרחש בתקופת השואה. הפעם מיה לוקחת אותנו כ-150 שנה קדימה לעולם עתידני בו העולם לקח את המושג “כפר גלובלי” כמה צעדים קדימה והפך לעולם מאוחד, טכנולוגי ומתקדם בו בכל בית יש רובוט אישי מנקה ומבשל (הלוואי עלי), בבית הספר מקבלים את הנתונים ישירות למוח (חלום!), והזקנים – כלומר כל המבוגרים מעל גיל 60 – עוברים לאי התכלית שבו הם יכולים להתפנות מטרדות היומיום, העבודה והפרנסה, ולהתמקד במה שבאמת בא להם לעשות: גינון, סריגה, תשבצים, וכל דבר אחר שירצו.

הספר היה מרתק ומעניין, אהבתי מאד את הצגת העולם והדמויות. אני אמנם לא קהל היעד אבל מצאתי את עצמי מרגישה את המתח שבסכנה, מופתעת מהטוויסטים ומחייכת בכל פעם שעוד שלב הצליח לעבור בשלום. היו אמנם חלקים שהרגשתי קצת אי אמינות מסויימת (דריה התנהגה לפעמים יותר כמו פסיכולוגית בת 60 מאשר נערה בת 14, וגם התפתחות העולם לכיוון ספציפי היתה בעיני לא מספיק מוסברת למרות הנסיון המרשים לספר על התפתחות העולם), אבל זה ככה בדרך כלל בספרי הז’אנר שבהם ילדים ונוער מצילים את כולם בניגוד לכל תרחיש סביר והגיוני. לכן זה לא מאד הפריע לי כי זה לא שונה משאר הספרים לגיל הזה.

אחד הדברים הכי מוצלחים בספר, בעיני, היה היכולת של מיה להכנס לעיניים של רובי-G ולתאר את החוויה שלו מול דריה שמייצגת את העולם הישן והתרבות הישנה. חוסר היכולת שלו להבין מהי קריצה (משהו שכבר לא קיים בתרבות שלו), או איך לשנן חומר בעל פה במקום לקבל אותו ישירות למוח. אני חושבת שזה באמת היה משהו שנעשה בספר בצורה מושלמת, יצירתית וגאונית.

דבר נוסף שמוצג בצורה נהדרת בספר זה הרגע בו רובי-G פוגש במו עיניו באישה מבוגרת, וההבדל הבין-דורי ביניהם מורגש מאד. המבוגרת מתנהלת בצורה איטית, נוסטלגית, ואילו רובי רגיל לקצב מהיר, קופצני, להגיע לתכלס ולפואנטה. לא צריך לקפוץ 150 שנה קדימה כדי לראות את ההבדל הזה שקיים גם כיום בין הדורות, והחלקים האלה הרגישו לי כל כך אותנטיים ונהדרים.

המסר של הספר מאד ברור והוא סובב סביב היחס למבוגרים, ולהתעלמות של הצעירים מכך שלמבוגרים יש ניסיון וחוכמת חיים שאפשר ללמוד ממנה, ולכך שלמבוגרים עצמם יש רצונות משלהם שלא תמיד עולות בקנה אחד עם גינון וסריגה. פה הרגשתי שהיה אפשר לחדד את המסר קצת יותר למה התמקדות בתחביבים בגיל הפנסיה זה לא מספיק כדי להיות מאושר ועל כך שלאנשים יש צורך להיות משמעותיים עבור עצמם ועבור אחרים, להביא תועלת ולעשות דברים עם מטרה ולא רק כתחביב.

מה פחות אהבתי?

דבר קטן שהפריע לי – בין השורות הרגשתי קצת מסר אנטי-קידמה. זה נכון שהמהפכה התעשייתית הביאה להרבה דברים שהם פס ייצור ופחות ביתיים ועבודת יד, אבל גם להתרפקות על נוסטלגיה יש מחירים גדולים, ואילו לקידמה יש יתרונות עצומים לאנושות, כלכליים, בריאותיים, טכניים ועוד.

למרות שהספר הוא קצת מניפסט – זה לא גרע מההנאה שלי מהספר, ובעיני זה ספר שמצליח לשלב בצורה יפה בין מסר חינוכי לעלילה טובה, והוא ראוי להכנס ישירות למצעד הספרים של משרד החינוך.

התאמת גיל, טריגרים ותכנים רגישים

הספר מוגדר לגיל חטיבה (13-15) אבל בעיני אפשר גם לפני ואחרי.

הספר עצמו נקי לחלוטין מקללות ומיניות (יש נערה שמקנאה בדריה שהיא מסתובבת עם רובי-G וזה הדבר הכי קרוב שיש שם לבנים-בנות) – ובאופן כללי הספר מתאים לגמרי גם לבתי ספר דתיים.
מבחינת אלימות יש כמה קטעים מפחידים אבל לא מפורטים גרפית. בנוסף, כדי לפרוץ למתחם רובי-G משתמש באצבע מלאכותית שנוצרה בעזרת DNA, שזה מגניב ממש אבל גם די מגעיל (גם לדעת רובי-G בעצמו).
רובי-G מתמודד עם אמא די מנוכרת, אמנם יש לזה הסבר פסיכולוגי בספר אבל כאמא זה היה לי קצת קשה.
מבחינת מסרים – להורים שביניכם – בשלב מסויים בעלילה רובי-G נאלץ לפנות כנגד הוריו ולחתור תחתיהם, כי האמא היא הנבל בסיפור. מבחינתי עדיין מדובר בספר נהדר עם מסר חשוב מאד, אבל לשיקולכם.

---

רימונים הוצאה לאור | 338 עמ’ | עריכה: הגר ינאי

---

רכישת הספר בהנחה:

לרכישה באתר בוקמי לחצו כאן. לקבלת 10% הנחה יש להוסיף את קוד הקופון realbooks באתר בוקמי.