יוצאת מדעתי [אהבתי]

יוצאת מדעתי [אהבתי]

תגיות:, ,
יוצאת מדעתי / שרון מ’ דרייפר (277 עמ’, ידיעות ספרים שאוהבים)
מלודי היא נערה בת 11, חכמה בטירוף ויש לה גם זיכרון צילומי, אבל יש לה שיתוק מוחין. היא מרותקת לכסא גלגלים, לא מסוגלת לדבר מלבד השמעת קולות בודדים, ויכולה להזיז רק חלק משרירי הפנים וחלק מהאצבעות. הרופאים לא מאמינים בה, אבל המשפחה (וחברה קרובה של המשפחה) מצליחים לגלות את היכולות והחוכמה של מלודי.
מלודי מרגישה כלואה בתוך הגוף שלה, כשהיא מסוגלת לקלוט כל כך הרבה ולזכור כל כך הרבה אבל לא מסוגלת לבטא החוצה את כל מה שהיא רוצה להגיד, כשכל מה שיש לה זה לוח דיבור עם מספר מוגבל של מילים.
אבל אז מלודי מצליחה למצוא פתרון ליכולת הדיבור שלה, והרבה דברים סביבה מתחילים להשתנות.
את הספר לקחתי מהספריה לילדים שלי בעקבות המלצות כאן בקבוצה, והוא אכן ספר מקסים. הוא מזכיר מעט את “פלא” – סיפור מנקודת מבט של ילד בכיתה ה’ עם פגיעה חיצונית משמעותית שצריך להתמודד עם חברה שלא תמיד מקבלת אותו ולא תמיד מבינה איך להתייחס אליו. התחושות של מלודי מועברות בצורה מאד יפה ואמינה, וממש אפשר להרגיש כאילו אנחנו שם איתה. הספר לא מנסה להיות דביקי וקיטשי, להפך – הוא מציג גם את הצדדים הפחות נעימים ויפים של המציאות והסוף שלו הרבה פחות happy end מ”פלא” (אבל כן אופטימי). בגלל שהוא מאד מציאותי ולא מנסה לייפות ולרכך את המציאות יותר מדי, הוא מתאים בעיני בערך מכיתה ו (פלוס מינוס) ומעלה. וגם למבוגרים כמובן.
מלודי היא אמנם הדמות הראשית, אבל הדמויות שסובבות את מלודי מרתקות לא פחות – גם הטובות שבהן (קתרין, גברת וי) וגם ה”רעות” (כמו המחנכות המתחלפות שמתוארות בצורה משעשעת, או חלק מילדי הכיתה), ואני חושבת שחלק מהקסם של הספר זה גם היכולת לא להתמקד רק במלודי שהיא עיקר הסיפור אלא גם בדמויות סביבה.
החסרון הגדול של הספר בעיני זה שההתחלה שלו מאד איטית. יש הרבה מאד תיאורים של מלודי על העולם שלה, התסכול שלה והילדות שלה, ועד שמגיעים לשלב שבאמת מתמקדים בהווה וקורה שינוי משמעותי ואפילו מתחיל מתח – עוברים הרבה פרקים ועמודים. בן ה13 התלונן על זה גם והבטחתי לו שזה עוד מעט משתפר. בן ה11 שלי סיים אתמול וגם הוא אמר שהספר היה מיפה אבל היה מעצבן שההתחלה היתה ממש איטית. אני עצמי סיימתי את הספר תוך שעתיים כי הוא היה מרתק.

לדתיים/שמרנים: אין שום בעיה, הספר נקי לחלוטין. 🙂

כתיבת תגובה