עידן דרקולה

בספר עידן דרקולה אנחנו מקבלים רומן-מתח-היסטורי-אלטנרטיבי, על אנגליה של שנת 1888 שבה הרוזן דרקולה – כעת בן כמה מאות שנים – מתחתן עם המלכה ויקטוריה ומבסס את שלטונו על לונדון ועל אנגליה כולה. לשלטון החדש יש היבטים רבים, ויותר ויותר אנשים הופכים לערפדים – חלקם מרצון, מתוך שאיפה להיות בני אלמוות ולשמר את נעוריהם, חלקם לא מרצון, והמתיחות בין הערפדים לבין ה”חמים” (בני האנוש) רוחשת תחת פני השטח.

הספר נפתח ברצח. למרות שהספר הוא (גם) ספר מתח, הוא לא ספר בלשות. אנחנו יודעים מהרגע הראשון בדיוק מי הרוצח ולמה הוא רוצח. הספר מלווה את הרוצח ואת המחשבות שלו, ובמקביל (ובעיקר) את כל מי שמנסה לרדוף אחריו ולמצוא אותו: בוריגרד שפועל בחסות השירות החשאי, ז’נבייב הערפדית המנוסה שמצטרפת אליו בהדרגה, ראש הממשלה והמלווה האישי שלו, ומתחת לכולם גם המשטרה, הסקוטלנד יארד ושלוש מאפיות שונות (!). ולכל אחד מהם אינטרס אחר למציאת הרוצח…

למרות שאנחנו יודעים מי הרוצח – הספר לא מפסיק להיות מותח. המרדף של כולם אחרי רוצח שנמצא ממש מתחת לאף שלהם והניסיון למצוא רוצח שיתאים דווקא לדמות הדמיונית שתסייע למטרות הפוליטיות של כל קבוצה – הופך למשעשע ומותח בו זמנית, ולקראת סוף הספר יש אפילו מפנה מרגש ולא צפוי שהוא הרבה יותר מסתם “תפסו / לא תפסו את הרוצח”.

בספר יש הרבה מאד מין, אלימות ודם. אני מפרידה בכוונה בין אלימות ודם, כי בעוד יש סצנה שבה משפדים אנשים ברחוב כעונש על אחד הכללים החדשים של הרוזן או תיאור של ביתור הגופה ע”י הרוצח, יש בספר גם הרבה דם שאינו אלימות – כמו תשוקה הדדית בין שני ערפדים (שכוללת נשיכות), או ערפד חלש שיש להזין אותו בדם (שניתן מרצון). דווקא מבחינת אלימות – כבר קראתי ספרי מתח יותר אלימים ומפורטים מזה (איש השלג של יו נסבו, משחק רצח של בארי ליגה, ואולי בערך כל ספר מתח שוודי/סקנדוינבי ממוצע)

הספר גם מבוסס על המון דמויות מוכרות ופחות מוכרות – חלקן דמיוניות (ד”ר ג’קיל, המפקח לסטריינג’, מייקרופט הולמס, דמויות מהספר דרקולה ועוד) וחלקן אמיתיות (אוסקר וויילד, סר וורן ועוד). אין שום חובה להכיר את הדמויות לפני הספר, אם כי לפעמים הצצתי בויקיפדיה מתוך סקרנות כמו להכיר טוב יותר את הסיפור המקורי של דרקולה, או הספר על ד”ר מורו שלא הכרתי.

בסופו של דבר מדובר ברומן-מתח מרתק שפורש בפנינו עולם מרתק שבו הערפדים חיים בינינו, אבל הוא לא נשאר ברמת רדידות של “דמדומים” אלא נכנס למורכבות אמיתית של נפש האדם והערפד ומתייחס גם לפרטים הקטנים – מעולם לא חשבתי, למשל, על זה שבעולם משותף לאנשים וערפדים צריך לתאם את שעות הערות בשביל מסחר וחיים יחד.

בסוף הספר הסופר מפרט על דמויות שונות מאיפה הוא שאב השראה, ועורכי הספר Eyal Goren ו – Zafrir Grosman הוסיפו גם אנקדוטות שקשורות לישראל.

הספר יצא באופוס הוצאה לאור.