משאלה אחת יותר מדי [אהבתי]

משאלה אחת יותר מדי [אהבתי]

תגיות:, ,

משאלה אחת יותר מדי / ג’סיקה ברודי

אדי (אדליין) בת ה12 רוצה כבר להיות בת 16, כמו אחותה הגדולה. גיל 16 הנכסף יאפשר לה להגשים כל כך הרבה חלומות! להשתמש באיפור, לנהוג, לצאת למסיבות, נשיקה ראשונה… אבל במקום זה היא תקועה בגיל 12 המעצבן, רשמית היא כבר נערה אבל עדיין מקבלת יחס של ילדה.

“אני שונאת את זה,” אני אומרת ובועטת באבן על המדרכה. “התבגרתי בשנה, אבל כלום לא השתנה. זרים עדיין חושבים שאני ילדה קטנה. את לא מרשה לי להתאפר או לגלח את הרגליים או שיהיה לי טלפון נייד כמו לכל הילדים כיתה שלי. ועדיין יש לי את כל הנמשים המעצבנים על הפנים…”

ביום ההולדת ה12 שלה, כשהיא מבקרת את השכנה הזקנה והמבולבלת, היא מספרת לה על קופסת תכשיטים קסומה שאפשר לשים בה משאלה. אדי כמובן לא מאמינה בדברים כאלה, אבל מרוב תסכול מחליטה לנסות. היא שמה בקופסת התכשיטים פתק ובו משאלה אחת נכספת: להיות בת שש עשרה.

אם היינו בנות שש עשרה, בכלל לא הייתי צריכה להתנצל, כי גרייס ואני לא היינו רבות מלכתחילה. הכל היה מושלם. הייתי יכולה ללבוש את הבגדים שאני רוצה ולהתאפר כמו שבא לי; הבנים בכיתה שלי לא היו כאלה סתומים תינוקיים ומסריחים; מארחות במסעדות לא היו מגישות לי תפריטי ילדים; לא הייתי שטוחה כמו קרש והיו לי רישיון נהיגה וחיים מדהימים.

אדי מתעוררת בבוקר ומגלה שהמשאלה התגשמה. היא בת שש עשרה! יש לה חדר של בוגרות, מגירה מלאה איפור, בגדים שווים ואפילו… רכב! הבעיה היא שהיא איבדה 4 שנים מחייה. אין לה מושג איך לנהוג או איך להתאפר, היא לא מכירה כמעט אף אחד בתיכון – או איפה הלוקר שלה, ובאופן כללי החיים המשיכו ארבע שנים קדימה בזמן שהיא רק אתמול הלכה לישון כשהא בת 12 ואין לה שום זיכרון מארבע השנים האלו.
אדי נעה בין התלהבות מדברים של גדולים – כמו מסיבה או בילויים – אבל גם מנסה להבין איך אדי בת ה16 הגיעה לאן שהגיעה: איך החברה הכי טובה של אדי היא קלמנטיין, הילדה הכי מקובלת בבית הספר? ולמה גרייס, החברה הכי טובה שלה עד גיל 12, שונאת אותה? לאט לאט אדי מגלה שאדליין בת ה16 רחוקה מאד ממה שאדי בת ה12 חשבה שהיא תהיה.
“משאלה אחת יותר מדי” נע על הציר שבין הילדות לבגרות. רק ארבע שנים חלפו, אבל אדי-אדליין השתנתה מאד. כולנו משתנים בגיל ההתבגרות: חלק מהשינויים הם טבעיים ונובעים מכך שעולם המושגים של הילדים כבר מעניין אותנו פחות. חלק מהשינויים פחות טבעיים ונגרמים מלחץ חברתי, טרנדים וניסיון להשתלב בג’ונגל ששמו “התיכון”. חלק מהשינויים מתאימים לנו ואנחנו מאמצים אותם בברכה, אבל חלק מהשינויים הם לא כאלה, ובמבט לאחור אנחנו מבינים שטעינו.
הקפיצה של אדי מגיל 12 לגיל 16 מאפשרת לה לבחון מחדש את הבחירות שאדי בת ה16 עשתה ולאן היא הגיעה, ובחלק מהמקרים אולי לנסות לשנות ולתקן את הבחירות. אבל האם אפשר לתקן את מה שכבר קרה? יש מילים שאי אפשר להחזיר ומעשים שאי אפשר למחוק. וכמובן, לכל בחירה יש השלכות.
חלק מהתסכול של אדי נובע מלראות את החיים של אדליין בת ה16 ואת הבחירות שהיא עשתה, שאדי לא אוהבת. אבל חלק גדול מהתסכול נובע גם מהעובדה שאדי טובעת בחיים החדשים שלה כי היא הגיעה אליהם בעזרת קיצור דרך – ולא בתהליך הדרגתי כמו כולנו.

היא צודקת. אני תמיד מחפשת את הדרך הכי קלה להגיע לכל מקום. ככה בדיוק הגעתי לכאן. לכל הבלגן הזה. כי רימיתי. רציתי קיצור דרך לגיל התבגרות. כל כך רציתי להיות בת שש עשרה שלא היה לי איכפת איך אגיע לשם או מה אחמיץ בדרך. את טקס הסיום של רורי ואת היום הראשון בתיכון ואת הנשיקה הראשונה ואת קבלת הטלפון הנייד הראשון שלי ואת יום הולדת שש עשרה ואת באטרקאפ כגורה.

אבל בכל זאת, למרות הנושא הכבד, מדובר בספר נעורים מתוק ומלא באופטימיות, בדיוק כמו הכריכה שלו. הוא די צפוי, אבל זה בסדר: הרגשתי שהוא נותן בדיוק מה שציפיתי ממנו. יש בו מסרים חשובים על לחיות את החיים בלי קיצורי דרך, ועל ההשלכות של הבחירות שלנו, אבל הוא עטוף בעלילה מקסימה וקולחת שכיף לקרוא ולהזדהות עם מה שעובד על אדי.
עלילת המסגרת הזכירה לי מאד את העלילה של הסרט הישן “נווט מכוכב אחר”, רק במקום לברוח לחלל עם חייזר, אדי מתמודדת עם בעיות של גיל ההתבגרות והתיכון, ותאמינו לי שאני באמת לא יודעת מה משניהם יותר מפחיד.
במקור הספר נקרא Addie Bell’s Shortcut to Growing Up, כלומר קיצור הדרך של אדי בל להתבגרות, וזה מתכתב עם האופי של אדי שתמיד מחפשת קיצורי דרך לכל דבר. זה מתפספס בתרגום, אבל אני יכולה להבין גם את הבחירה שלא להשתמש בכותרת “קיצור הדרך של אדי בל להתבגרות” הלא מושכת בעליל.
היה יפה גם לראות שלמרות הסופרת כבר לא תיכוניסטית – היא תיארה בצורה מאד אותנטית את חוויות התיכון כולל שיחות באימוג’ים. הדבר היחיד הלא עדכני זה שרורי בת ה20 עדיין משתמשת בתא קולי (או שאולי בארה”ב ב2017 זה עדיין היה טרנדי?)
הספר מתאים לכל נערה מתבגרת (אולי גם נערים, אבל כנראה שנערות יהנו הרבה יותר ויזדהו יותר עם הצד הנשי שבסיפור). בין אם מדובר בנערה בתחילת גיל ההתבגרות שמשתוקקת כבר להיות חלק מה”גדולים” ובין אם זו נערה שכבר עברה חלק מהדרך לשם אבל צריכה תזכורת קטנה למה באמת חשוב בחיים.
מודן הוצאה לאור | 326 עמ’ | ספטמבר 2022 | תרגום: נעמה תורן

כתיבת תגובה