המשחק של אנדר [אהבתי מאד]

המשחק של אנדר [אהבתי מאד]

תגיות:,
המשחק של אנדר / אורסון סקוט קארד
בעולם עתידני בו האנושות שרדה כבר שתי מתקפות של גזע חייזרים המכונה ‘באגים’, האנושות מתכוננת למתקפה השלישית. בשיתוף פעולה בינלאומי, הצבא מגייס תלמידים מחוננים ומוכשרים למסלול הכנה מיוחד, בתקווה שיום אחד כשיגדלו יוכלו להוביל את המלחמה בבאגים, ולנצח. אנדר (אנדרו) וויגין בן ה6 הוא אחד מהילדים האלו, אבל מוכשר וחכם יותר מכולם, וכרגע הוא התקווה של האנושות. כל טעות קטנה בהכשרה שלו יכולה לשנות את כל העתיד של העולם.
המשחק של אנדר הוא אחד מספרי המד”ב המפורסמים והטובים שיש, והוא פתיחה מצויינת למי שרוצה להכנס לעולם בפעם הראשונה. הספר מצליח לשלב אקשן מלחמתי עם סיפור התבגרות לא פשוט. מדובר בספר לא קל בכלל, על ילדים שמשמשים כחיילים על כל המשתמע מכך, ועל מה (ומי) שהאנושות מוכנה להקריב לטובת הכלל.
קצת פחות התחברתי לעלילת המשנה של פיטר ו-וולנטיין, הרגשתי שהיא נוספה בעיקר כדי לעבות את הסיפור והדמויות.
את המשחק של אנדר קראתי לראשונה בגיל 20, ואני חושבת שהוא היה ספר המד”ב הראשון שלי, וגם הספר המלא הראשון שקראתי באנגלית, בלי שהכרתי את הגירסה העברית שלו לפני זה. השבוע קראתי אותו לראשונה בעברית ולא כ”כ אהבתי את התרגום של הספר, הרגשתי שהוא לא זורם ומאולץ מאד. אבל הוא יצא בעברית בשנת 94, שאז הסטנדרטים בארץ (ובאופוס בפרט) היו הרבה יותר נמוכים.
לספר יש שתי סדרות המשך:
אחת מתמקדת בחברים של אנדר ובמה שקורה בכדור הארץ אחרי סיום הספר. ממליצה מאד לקרוא לפחות את ‘הצל של אנדר’, שמספר על בין, אחת מהדמויות האהובות בסדרה, ונותן עוד זוית ראיה לסיפור המקורי.
השניה מתמקדת באנדר ומשפחתו ומה שקורה להם אחרי סיום הספר הראשון. פחות התחברתי לסדרה הזו באופן אישי כי היא היתה לי קשה מדי בתיאורים שלה, אבל זה עניין של טעם.
יש גם סדרה של מלחמת הפורמיקים הראשונה שהיא פריקוול למשחק של אנדר, עדיין לא קראתי אותה אבל הבנתי שהיא מוצלחת. וגם סדרה של מלחמת הפורמיקים השניה שלא תורגמה לעברית.
תכנים רגישים –
* בספר יש אלימות ומוות.
* יש גם לא מעט קללות מכל הסוגים, ובדיחות גסות (כמו ילד שחושב שזה מאד מצחיק לשים במחשב שלו תמונה גדולה של איבר מין זכרי).

* אין מיניות, כן יש עירום לא מיני, בלי פירוט גרפי אלא יותר אזכור, למשל כשילדים שלא הספיקו ללבוש את חליפת הקרב רצו ערומים במסדרון.

יצא באופוס הוצאה לאור, 262 עמ’, 1994, תרגום בועז וייס.

כתיבת תגובה