144 קומות [ככה ככה]

144 קומות / יו האווי

הספר מתרחש בעתיד כלשהו בעוד כמה מאות שנים. האוויר שבחוץ מורעל והורג, ולכן שארית האנושות חיה מתחת לאדמה, במבנה בעל 144 (!!!) קומות. הפשע הכי גדול שם הוא לדבר דברי “כפירה” על העולם שבחוץ ולרצות לצאת לשם, והעונש הוא באמת לצאת לשם, וכמובן למות באוויר המורעל, לא לפני שמי שיוצא החוצה מנקה את עדשות המצלמה שנמצאות בחוץ ומשדרות למבנה (“הממגורה”) את העולם האפור והקודר שמחוץ לה.
הספר פותח עם הולסטון – השריף של הממגורה – שמתאבל על אשתו שמתה שלוש שנים קודם ונשלחה ל”ניקוי” (מילה מכובסת לגזר דין מוות). בעקבות האבל וכמה דברים שהוא מגלה הוא מחליט גם לצאת החוצה ולבקש גזר דין מוות לעצמו. וזה באמת מה שהוא מקבל. חמישים עמודים של מלל על נבכי נפשו של השריף, שמהווים סוג של אקספוזיציה נורא ארוכה, איטית ומייסרת שמטרתה כנראה להעביר לנו את הלך הרוח של המקום וניצני תיאוריית קונספירציה שמתגלה כשגויה.
החלק השני הוא על ראש העיר וסגן השריף הנותר, שיורדים למעמקי הממגורה כדי לפגוש את המועמדת שלהם להיות השריף החדשה. מועמדת שלא מעוניינת בתפקיד, אין לה שום הכשרה אליו, ואין שום סיבה אמיתית לקחת אותה לתפקיד, אבל זה לא מפריע לגיבורים שלנו לבחור בה בכל זאת. גם פה אנחנו מלווים אותם במסע למטה לקומות התחתיות ובחזרה למעלה. עוד אקספוזיציה ארוכה ומייסרת שמטרתה כנראה ללמד אותנו על הממגורה עצמה, על המבנה שלה והחלוקה שלה.
רק בחלק השלישי אנחנו סופסוף מתחילים ללוות את ג’ולייט, הנבחרת החדשה לשריף, ובערך הגיבורה הראשית של הספר, ובסביבות עמוד 200+ גם אפשר להגיד שמתחיל המתח.
אבל חוץ ממתח, אין בספר הזה הרבה מעבר. וגם המתח הזה מתרחש חלקו באיטיות עם הרבה הרבה יותר מדי מלל (וזה, חברים, למה צריך עריכה ספרותית).
היו בספר המון דברים שבעיני לא היו אמינים, למשל:
  • בממגורה יש 144 קומות, ואפילו לא מעלית אחת. מי לעזאזל תכנן אותה?
  • חלוקת הקומות לא הגיונית בעליל. למשל המחלקה המכנית נמצאת בתחתית, במקום שהיא תפוצל לכמה מחלקות ביניים שיהיו בין הקומות. אז נכון שלנקודה הזו ולנקודה הקודמת יש איזשהו הסבר עקום לקראת סוף הספר שמתחבר לקונספירציה, אבל בעיני זה הסבר ממש עלוב ולא הגיוני.
  • האירועים מתרחשים כמה מאות שנים (לפחות 200) אחרי שהעולם הורעל, יש להם מחלקת טכנולוגיה ומחלקה מכנית, ובכל זאת הטכנולוגיה היא ברמה שיש היום ואפילו פחות מזה. אין שום התקדמות בטכנולוגיה. אה, וגם אל תצפו לספר מד”ב. הוא עתידני-דיסטופי, אבל אין בו גרם אחד של מדע בדיוני.
  • בקומה העליונה יש מסכים שמראים את הנוף שבחוץ. אלה לא חלונות אלא מסכים, ועדשות המצלמה בחוץ מעבירות את הנוף. מי שנמצא בקומות התחתיות ורוצה לראות את הנוף צריך לעלות 144 קומות ואחרי זה לחזור חזרה. לא יודעת מה איתכם, אני מתנשמת אחרי עליה של 4 קומות לבית שלי ושמחה שיש מעלית… למה לא שמו מסך בעוד קומות כדי שכולם יהנו? גם פה אפשר לתת תירוץ שקשור לקונספירציה, אבל שוב – זה כל כך עלוב בעיני. קונספירציה אמיתית צריכה לגרום למשהו להיראות מאד ברור ושיהיו לו תשובות מאד ברורות כך שלא ישאלו שאלות, גם למי שנולד בתוך העולם הזה. אבל נראה לי הכי טבעי בעולם שבערך כל בנאדם יגיד “למה שמו מסכים רק למעלה?”, וכשאין לזה שום תשובה הגיונית נורמלית זה בדיוק מה שפותח פתח לשאלות “כפירה” וגילויי הקונספירציות.
  • יש הגבלת ילודה. הגיוני לחלוטין במקום סגור ומוגבל כמו הממגורה שחייבים לשלוט בכמות התושבים. ולכן לכל נערה משתילים שתל של אמצעי מניעה שמסירים רק אם הזוג זוכה בהגרלה שמותר להם להביא ילד לעולם. אז למה יש הגבלה גם על נישואים ורומנים? אהבה סודית היא דבר אסור, וחייבים לבקש אישור מהאבא של האישה כדי להתחתן, והכל צריך להיות רשמי. למה? מה איכפת לכם שאנשים יהיו ביחד אם גם ככה לאישה יש שתל שמונע מהם להתרבות?
  • טוב, אז האוויר בעולם הורעל לפני כמה מאות שנים. בכל (!!) העולם. מאד הגיוני. ולא רק זה אלא שהאוויר בינתיים גם לא התחלף והוא ממשיך להיות מורעל כל הזמן הזה! אז נכון שאפשר לקשר גם את זה לתיאוריית הקונספירציה, וזה עדיין לא יתן לי תשובה מספקת, בטח לא כשמדובר במזימה כלל עולמית.

וכאן אולי הנקודה האמיתית – אני לא מתחברת לתיאוריות קונספירציה ומזימות עולמיות. ברור שיש שקרים בפוליטיקה, יש רודנים, יש מדינות שיש בהן צנזורה, ועוד. אבל זה ברמת מדינה, לא עולמי, כי אין שום סיכוי שכל מנהיגי העולם יתאחדו למשהו. אפילו לקורונה לא מסוגלים להתאחד. ובטח לא במשך מאות שנים, כי תמיד הסודות מתגלים. אנשים לא חיים לנצח, וכשמעבירים סודות מדור לדור הם בהכרח דולפים. אז כל הבסיס של כל הספר בעיני רעוע מלכתחילה.

בשורה התחתונה – אחרי ששורדים את כל האקספוזיציה וליווי של גיבורים חסרי משמעות שנפטרים מהם בהמשך – מתחיל המתח, אבל גם הוא בינוני למדי. והסוף קצת מאכזב, לא בגלל מה שקורה בו (שזה פסדר), אלא כי הוא קורה מהר מדי ונסגר מהר מדי, ואת כל המלל המיותר שהיה בהתחלה היה אפשר להעביר לפרקים האלה ולפרט יותר.

אם קיבלתם את הספר ויש לכם זמן ל500 עמודים – תקראו, הוא ממש לא הספר הכי גרוע שקראתי. אבל לא הייתי עושה מאמץ מיוחד כדי להשיג אותו אלא אם יש לכם ממש פטיש לדיסטופיות מכל סוג שהוא.

כתיבת תגובה