האוצרות האבודים [אהבתי]

האוצרות האבודים / איל כהן

האוצרות האבודים הם סדרה של 4 ספרים (בינתיים) שלוקחת את סיפורי התורה והתנ”ך יחד עם פרשנים ומדרשים, מרכזת אותם ומספרת אותם בצורה סיפורית ומעניינת.
בהתחלה הסתייגתי קצת, כי בתור אישה דתיה אני לא רוצה ספרים שיציגו דמויות תנ”כיות בצורה מזלזלת או שהסיפורים יכילו דברי כפירה אבל רעות אסתר פנקוס שהביאה לי את הספרים אמרה לי שהסופר עצמו דתי (חוזר בתשובה) והספרים קיבלו הסכמות של רבנים. ואפילו יותר מזה: הסדרה עצמה נכתבה בדיוק כדי להיות קונטרה לכל הסיפורים המעוותים שצצים סביב סיפורי התנ”ך ולהביא אותם בצורה “דתית” יותר.

התחלתי עם הספר של דוד המלך – גם בגלל שהוא הראשון שהסופר כתב וגם כי מאז ומתמיד הייתי מחוברת לסיפורי דוד המלך (ויש לי גם שני בנים שהשמות שלהם הם מאותה תקופה). בתור ילדה היה לי ספר שמאד אהבתי עם סיפורים מתקופת דוד המלך אז זה “חומר” שהכרתי די טוב (שלא לדבר על מה שלמדתי לבגרות), אבל בכל זאת הספר הפתיע אותי מאד כי הוא היה הרבה יותר מקיף. הספר מלווה את דוד המלך ממש מנסיבות הולדתו ועד יום מותו.
מה שהפריע לי בספר היה גם שפה שלפעמים היתה קצת גבוהה מדי (כל הקטע זה להפוך את התנ”ך לצורה סיפורית של ימינו, לא?) ולפעמים חלק מהדיאלוגים הכילו ממש ציטוטי פסוקים – אולי כדי לא לעוות יותר מדי את מה שנאמר. אבל חוץ מזה, הספר היה ממש טוב ומעניין וחידש לי הרבה מאד דברים.
הספר מושלם בעיני לכל מי שאוהב תנ”ך, וגם לתיכוניסטים דתיים שלומדים לבגרות. כשקוראים את כל החומר בצורה של סיפור מעניין, דמויות ריאליסטיות ודיאלוגים רהוטים – הרבה יותר קל לזכור מה קרה ואת השתלשלות האירועים מאשר טבלאות יבשות כמו “איפה ומתי היו שלושת ההמלכות של שאול”.
ובלי קשר – הכריכות יפהפיות. ורק על זה מגיע לספרים נקודת בונוס.

הספר בעיני פחות מתאים לילדים צעירים גם בגלל השפה הגבוהה, וגם בגלל שהוא מכיל נושאים מורכבים כמו סיפור דוד ובת שבע, או סיפור הולדתו של דוד (ישי אביו חשב שהוא ממזר ושאשתו הרתה לגבר אחר). אמנם הסופר “מטפל” בסיפורים האלו בצורה מאד מאד רגישה ויפה, אבל לא בטוח שהייתי חושפת ילדים צעירים מדי לזה.

בסדרה יש גם ספר על ימי בראשית (כל ספר בראשית), ספר על תקופת משה רבנו (מדור מצרים ועד מותו במדבר), וספר על השופטים. עדיין לא הגעתי לקרוא אותם. מקווה שבקרוב.