הצלצול (להב החרמש 3) [אהבתי]

הצלצול (להב החרמש 3) [אהבתי]

תגיות:,
הצלצול (להב החרמש 3) / ניל שוסטרמן
[עלול להכיל ספוילרים לספרים הקודמים בטרילוגיה]
הספר “הצלצול” הוא השלישי והאחרון בטרילוגיית להב החרמש, ומתחיל זמן קצר יחסית אחרי סיום הספר הקודם, עם כמה קווי עלילה מקבילים:
– גרייסון, שמגלה שהוא הלא-מפוקפק היחיד, נאלץ להתמודד בפני בחירות הרות גורל בתור הנציג היחיד שיכול לדבר עם העננה.
– ג’ריקו – דמות חדשה וג’נדר-פלואידית, שמתייחס.ת לעצמו.ה כגבר או אישה לפי מצב השמים. ג’ריקו הוא/היא הקפטן של ספינת הנצלה – אחת מהרבה ספינות שמגיעות לדוריה הטבועה בניסיון למשות מהמים כמה שיותר דברים שעוד אפשר להציל. כמובן שאנחנו יודעים מה הם עומדים למצוא…
– גודארד צובר עוד ועוד כוח, והאוטופיה שהיתה בספר הראשון הופכת לגמרי לדיסטופיה.
– פאראדיי ומונירה ממשיכים לנסות למצוא את הפתרון הסודי של החרמשים, ונתקלים בטוויסט לא צפוי.
קווי העלילה המקבילים מתרחשים בזמנים שונים, ובהתחלה זה היה קצת מבלבל, מה קורה לפני מה, אבל איכשהו בסוף הצלחתי לסדר לעצמי איזשהו טיימליין במוח.
עם זאת, הספר הצליח להפתיע אותי מאד, למשל כל מה שקורה עם פאראדיי ומונירה שהמכשול שהם נתקלים בו היה מאד לא צפוי בעיני. גם בכיוונים אחרים, חלקם הלכו למקומות מפתיעים ומגוונים וזה היה כיף כי נשארתי במתח.
הדמות של ג’ריקו ממש ממש טובה בעיני ומוסיפה הרבה לעלילה, והפכה את התרגום למאתגר מאד כאשר לפעמים פונים אליה בלשון נקבה ולפעמים זכר. אבל זה לא הפריע לי יותר מדי, התרגלתי לזה מהר. בעיקר היה לי קשה לדמיין את ג’ריקו.
אחד הדברים שאהבתי זה סגירת הקצוות. אם בספרים הקודמים עלו כל מיני שאלות ותהיות – הכל או כמעט הכל מקבל תשובות בהדרגתיות לאורך הספרים, וכמעט אין דברים שבאמת נשארים פתוחים. זה ממש נתן הרגשה של תכנון טוב מראש של הטרילוגיה.
עוד משהו שהתחברתי אליו בספר זה היחס לדת – מצד אחד הערכה וכבוד כלפי הדת הטוניסטית שמאפשרת למאמינים שלה סיפוק רוחני, משמעות לחיים והכוונה, ומצד שני ביקורת הן על הקנאים הקיצוניים שמעוותים את הפרשנות הדתית כראות עיניהם וכתירוץ למעשי אלימות, והן על הציבור הלא-טוניסטי שחוטא בהכללה גורפת ודעות קדומות בגלל אותם קנאים קיצוניים.
הסוף היה ממש יפה בעיני וסגר הרבה מאד קצוות, אבל לא הייתי מתנגדת לאיזה תוספת של סיפור קצר על חלק מהדמויות כדי לקבל עוד טעימה קטנה על החיים שלהן אחרי.
ידיעות ספרים שאוהבים | 487 עמ’ | תרגום: יעל אכמון Yael Achmon | אפריל 2022

כתיבת תגובה