דרקולה [אהבתי]

דרקולה [אהבתי]

תגיות:
דרקולה / בראם סטוקר
ג’ונתן הארקר, לבלר ועורך דין טרי, מגיע מטעם הבוס שלו לאחוזת הרוזן דרקולה במטרה להסדיר כמה עניינים משפטיים. בזמן השהות באחוזה הוא חווה דברים מוזרים ומתחיל לחשוש לגורלו. הוא מתעד את כל המחשבות שלו ביומן, שאותו הוא מתכנן לשלוח למינה – ארוסתו. בזמן שהארקר נעדר, מינה מתכתבת עם חברתה לוסי, שמתחילה להתנהג מוזר ולהרגיש לא טוב. לשתי העלילות הנ”ל מצטרפות עלילות נוספות: ד”ר סוארד, מנהל בית חולים לחולי נפש, מתעד את המפגשים שלו עם אחד מהמאושפזים. וספינה ללא מלחים מגיעה לחוף עם מטען מוזר.
כל העלילות נקשרות אחת בשניה, ומסופרות בגוף ראשון מכמה נקודות מבט שונות – בעיקר הארקר, מינה, ד”ר סוארד, ופרופ’ ואן הלסינג.
דרקולה הוא ספר קלאסיקה. אמנם לא כולם מכירים את פרטי הסיפור ואת הדמויות, אבל הדמות הראשית מוכרת מאד: ערפד צמא דם ומרושע, שהיווה בסיס להמון סרטים, ספרים וסדרות. בשבילי היה מאד מאד מעניין לחזור למקור ולראות איך הכל התחיל, כמו הפסקה שמתארת את דמותו של הרוזן דרקולה – והשפיעה על עיצוב הדמות בכל כך הרבה עיבודים ומדיות:

“פניו העזים, עזים מאד, התייחדו באף דק, רם ונשרי, בעל נחיריים שהתקשתו בזווית מיוחדת במינה; עם מצח גבוה ומעוגל, ושיער הצומח קלושות סביב צדעיו, אך שופע בכל מקום אחר. גבותיו היו עבותות מאוד וכמעט ופגשו זו בזו מעל לאף, כשהשיער בהן כמעט ומסתלסל מכוח סמיכותו. פיו, ככל שיכולתי להבחין מתחת לשפם העבות, היה קפוץ ואכזרי לראה, עם שיניים לבנות וחדות להפליא; אלו בלטו מעל לשפתיו, שצבען האדום להפליא הצביע על חיות מפליאה לאדם בגילו. אשר לשאר, אוזניו היו חיוורות ומחודדות מאד בקצותיהם; הסנטר היה רחב וחזק, והלחיים דקות אך איתנות. כל מראהו התאפיין בחיוורון יוצא מן הכלל”.

הספר היה מרתק, אהבתי את השילוב של כל העלילות ביחד, וגם את נקודות המבט השונות על אותן אירועים. היו כמה נקודות בספר שבעיני היה אפשר לקצץ, במיוחד חלקים מתמשכים כמו מסע שכל יום נראה כמו היום שלפניו ובעיני לא היה באמת צורך לפרט כל כך הרבה, אבל זה היה באמת רק כמה נקודות ספציפיות.
את הספר תרגם אורי רדלר ז”ל, והתרגום מאד טוב בעיני – אם כי לא יצא לי להשוות לתרגומים אחרים. הוא הצליח לשמור מצד אחד על שפה גבוהה בהתאם לתקופה שבה נכתב המקור, אבל מצד שני לא שפה גבוהה מדי שמעיקה על הקורא ומפריעה לרצף הקריאה. בתחילת הספר יש הקדמה מאת המו”ל של סלע מאיר, שבה הוא מספר על רדלר ז”ל ואיך הוא הגיע לתרגם את דרקולה, ובעיני זו היתה תוספת מבורכת ויפה.
בסוף הספר יש אוסף של הערות המתרגם, חלקן נוגעות לבחירות תרגומיות וחלקן מסבירות מושגים ואזכורים שכנראה לא מוכרים לקורא הישראלי המודרני הממוצע. ההערות בעיני חשובות ומוסיפות המון, רק היה לי חבל שהן מופיעות בסוף הספר בצורה מרוכזת, ולא בתחתית הדף כמו שמקובל. הרי אם קראתי מושג בעמוד 40 ולא זיהיתי את ההקשר שלו, זה לא יעזור לי שבעמוד 400 בסיום הספר אקבל עליו הסבר…
בכל אופן, מאד נהניתי להשלים את הקלאסיקה, במיוחד אחרי שכבר קראתי יצירות שמבוססות עליה כמו “ההיסטוריונית” (מודן) ו “עידן דרקולה” (אופוס. חפשו את הסקירה שלי עליו). גם הכריכה של הספר בעיני מדוייקת לו – אדום-דם על הרקע השחור-אפל, במינימליזם מדוייק והבלטה עדינה.
מבחינת תכנים, טריגרים וכו’: טוב, קודם כל זה ספר אימה על ערפד. ברור שיהיו פה דם וגופות. יש גם מוות, רציחות, וילדים שנפגעים מנשיכות הערפד. מבחינת מיניות – אין שום דבר מפורט מלבד נשיקות, במיוחד לאור התקופה בה נכתב הספר.
סלע מאיר הוצאה לאור | יוני 2022 | תרגום: אורי רדלר ז”ל | 427 עמ’

כתיבת תגובה