אשתר / גל אלגר

על מה הספר?

אשתר היא יתומה בת 15 שגרה בבית יתומות בליליום. מנהלת בית היתומות משכנעת אותה להיבחן וללכת למדרשה על שם הוד מלכותו: מעין בית ספר לנערים ונערות, שאליו הם מגיעים לשנה אחת בשביל ללמוד הכנה לחיי משפחה ואצולה: מלימוד על ממשל ומסחר ועד ארגון ועיצוב הבית. אבל דברים הולכים ומסתבכים ואשתר מוצאת את עצמה במרכז משבר פוליטי גדול…

העלילה

גל התחילה לכתוב את אשתר לפני 20 שנה, כמחווה לסיפור של מגילת אסתר, ובאמת רואים את השפעת המגילה על הסיפור – היתומה שאין לה אב ואם, שמאומצת לזמן קצר אצל דודה, ואז הולכת לבית המלך. יש בספר גם שמות מהמגילה – חלקם  מוכרים כמו זרש, בגתן והגאי (הגי), וחלק פחות – כמו אדמתא ושתר. אבל מאז שאשתר נכנסה לגל לראש עד שהוא יצא בסוף כספר, הרבה מאד דברים השתנו ושוכתבו ובסופו של דבר העלילה עצמה שונה מאד, והולכת לכיוון אחר. גל מצליחה לברוא עולם עשיר ודמויות טובות שמקיפות את אשתר, והעלילה היא מעין שילוב של רומן התבגרות קלאסי – כולל פנימיה וחרם – יחד עם עולם מלוכה, פוליטיקה ותככים. הספר לא קצר – כ450 עמ’ – ויש בו עלילה סבוכה וגדושה (אם כי אני חושבת שהיה אפשר לקצר חלקים ממנה).

הדמויות

אשתר היא בת 15 בתחילת הספר, וכמו נערה מרדנית בגילה – היא מתנהגת בהתאם. כלומר – באימפולסיביות, כפיות טובה וטיפשות. מצד שני היא גם מודעת לזה… אל תצפו לדמות ראשית בוגרת ושקולה. מדובר לחלוטין ברומן לנוער בוגר, גם מהבחינה הזו.
הדמויות הסובבות אותה מאד מגוונות ולכל אחת אופי אחר לגמרי, וזה היה מאד יפה לראות את הדינמיקה ביניהן. יש דמויות שחיבבתי במיוחד כמו מרס, אחרי שלמדנו להכיר אותו. את הגאי חיבבתי בהתחלה וממש קיוויתי שיקרה משהו בינו לבין אשתר.

העולם

הספר הוא לא בדיוק פנטזיה, גם אין בו קסם, וגם לא בדיוק דיסטופיה, כי לא מדובר בעולם של חורבן ואסון. הוא אולי היסטוריה אלטרנטיבית. העולם הוא מעין מקבילה של העולם שלנו. יש בו מדינות אחרות ויבשות אחרות, וגם דתות ותרבויות אחרות (למשל הדורנים שלא אוכלים בשר ולא מסתפרים), אבל הרבה דברים לקוחים גם מהעולם הזה. האיזור מבוסס על פרס ומדינות ערב – למשל התייחסות לאגדות אלף לילה ולילה, אם כי יש גם נגיעות של איזורים אחרים בעולם כמו גלדיאטורים (רומא), זר עלי דפנה (יוון) ולחם נאן (הודו). מבחינת התקופה קשה לי למקבל אותו לעולם שלנו. מצד אחד יש כרכרות, בארות ותיבות, והעבודה נעשית בצורה ידנית, אך מצד שני יש נערה שמוזכר שהיא ממושקפת, יש מפעלים (ללא מכונות), יש נייר (לא קלף), יש התייחסות לנגיפים (האם קיים שם מיקרוסקופ?) ומודעות לתזונה והיגיינה גם בקרב משפחות שאינן אצולה (כמו רחיצת ידיים לפני ארוחה, או אמבטיה אחרי שחוזרים מיום עבודה). אז הוא כנראה בתקופת זמן מומצאת כלשהי.

המפה

בתחילת הספר יש שתי מפות יפהפיות שאיירה לי קורצוויל. המפות ממש מושקעות ומפורטות – אחת היא תקריב של ליליום והשניה היא מבט על, על כל הסביבה. זה גם עזר לי מדי פעם להסתכל בשמות המקומות שם. מה שהיה לי חסר זה רק שכל השמות של המקומות היו באותו גודל פונט ולא היה אפשר להבדיל מה זה שם של שכונה/מקום ספציפי, עיר, או מדינה אחרת לגמרי – וזה בלבל אותי מאד במהלך הספר כי חשבתי שחלק מהמקומות הן ערים שכנות ובסוף מתברר שהן בכלל ממלכות, לפעמים אפילו ממלכות יריבות.

מה פחות אהבתי?

לאשתר יש במהלך הספר שתי מערכות יחסים. הראשונה נראית בהתחלה יפה אבל בהמשך מתברר שהיא היתה זוגיות רעילה. השניה גם בעייתית בעיני – אומרים לאשתר כמה וכמה פעמים שהצד השני הוא אלים וכוחני. אז נכון, בהמשך אנחנו מגלים שחלק ממקרי האלימות לא היו אמיתיים ולא נבעו מכוחניות, אבל עדין מדובר באדם מאד בעייתי, וקצת ביאס אותי כל היחס ומתן הלגיטימציה לזוגיות רעילה או כוחנית, במיוחד שמדובר בספר לנוער בוגר.

“מה הקו האדום שלך? מה הדבר שאם אני אעשה, את תתנתקי ממני?”
חשבתי על […השם של האקס…]. לא הייתי עוזבת אותו. לא משנה מה הוא עשה, גם כשהוא קינא לי באופן אובססיבי, גם כשסטר לי כשסירבתי לעזוב את העבודה הרביעית שלי תוך חצי שנה.
“אין לי קווים אדומים,” אמרתי לבסוף.
“אלימות?” הוא ניסה לעזור לי, אבל נדתי בראשי לשלילה.
“הייתי רוצה להגיד לך שזה קו אדום, אבל אני לא בטוחה שאני אקום ואעזוב אם זה יקרה.”

טריגרים ותכנים קשים

אשתר איבדה את משפחתה בטבח שמזכיר את אירועי ה7 באוקטובר. אין הרבה פירוט גרפי אבל יש רמיזות.
יש פציעות שונות, כולל פגיעה עצמית וניסיון התאבדות. יש התייחסות לאנשים שהוצאו להורג והתנקשויות.
יש פלרטוטים וקצת התמזמזות. יש סצנת חצי-אונס בערך (אשתר מבקשת ואז מתחרטת).
יש התייחסות לזנות, ורמיזות על הטרדות מיניות שונות.
יש התייחסות לניכור הורי.
יש חרם ובריונות.
הספר מיועד לנוער בוגר ומעלה.

---

הוצאת קינמון | 451 עמ’ | פברואר 2024 | עריכה: יותם שווימר