הקדוש ברוך הוא וארבע רווקות מהשומרון / תמר שילה קינן

על מה הספר?

את תמר שילה אולי אתם מכירים מהאח הגדול, בו היא השתתפה בסוף 2015. תמר גדלה כמתנחלת דתיה בקדומים, ולמרות החיפושים אחר בן זוג, היא נשארה רווקה במשך לא מעט שנים. בגיל 32 היא נישאה סופסוף למתניה קינן. גם אם פספסתם את החדשות על החתונה (ב2018), כבר בכריכה אנחנו רואים את שם המשפחה הכפול, ואנחנו יודעים שסוף הספר הוא הפי-אנד.

בספרה הראשון, תמר מגוללת את החוויות שלה כרווקה דתית במשך עשור: מגיל 22 עד 32. החוויות האלו כוללות לא רק אותה אלא גם חברות רווקות אחרות – בעיקר אלו שגרו איתה בדירת שותפות, כשבתחילת הספר הן ארבע רווקות מהשומרון בדירה אחת. הספר הוא מעין ממואר המחולק לפרקים לפי הגיל של תמר.

מה חשבתי עליו?

בהתחלה כשהציעו לי את הספר לסקירה – היססתי. לפעמים ספרים מהסוג הזה הם מניפיסט נגד המגזר שממנו יצא הכותב, וחששתי שגם הספר הזה יהיה כך. לא התחשק לי לקרוא ספר שכל המיקוד שלו הוא “מה רע בציבור הדתי ולמה בגללו נשארתי רווקה”. אבל אז אמרו לי שהספר ממש לא כזה, והחלטתי לנסות. ממילא מדובר בספר לא ארוך, וידעתי שאם הוא ירגיז אותי אני אפסיק באמצע. ספוילר: קראתי אותו עד הסוף, ונהניתי.

תמר כותבת בכאב על מה זה להיות רווקה במגזר הדתי, כשכל החברות מסביבך כבר נשואות עם ילד. במהלך הספר תמר מציגה לא רק את החוויה שלה אלא גם של רווקות נוספות, וזה יפה – כי מאד ברור שתמר לא מנסה להפוך את עצמה למייצגת של כל המגזר או כל רווקות המגזר, אלא היא מביאה אך ורק את החוויה הפרטית שלה, ומראה שכל אחת חווה את זה אחרת. הספר מצליח גם להראות איך בתוך הציבור הדתי יש גוונים שונים, זרמים שונים ותפיסות שונות, גם בלי קשר לרווקות. למשל היחס לסיפורי ניסים וסגולות.

הספר לא כתוב בצורה של סיפור ליניארי – תמר קופצת בין נושאים. בפסקה אחת היא תספר על הדייט שכשל, בפסקה הבאה תספר איך היא התחילה עבודה חדשה, ובפסקה השלישית היא בכלל תפנה לאלוקים ותשפוך את לבה. זה קצת כמו לדבר עם חבר עם בעיות קשב וריכוז, אבל מצד שני זה גם שמר על הסיפור דינמי ומעניין.

הספר גם כתוב בצורה סגנונית מיוחדת מאד. אין בו דיאלוגים, אין בו מרכאות. המלל רציף ולעתים יש בו משפטים ארוכים ארוכים שלוקחים פסקה שלמה. אפילו העמוד הראשון בספר מתחיל מהאמצע: “אחר כך אמרתי לעצמי שדייטים זה כמו פנקייקים, הראשון תמיד יוצא לא טוב.” אבל דווקא הסגנון הקולח הזה תפס אותי מאד. הרגשתי כאילו אני יושבת מול חברה שמדברת אלי ומספרת לי בשטף דברים. זה לוקח כמה עמודים בהתחלה להתרגל אבל אחרי זה זה זורם ממש.

והיא בעצמה היתה יפהפייה כזאת שיצאה עם חתיך מופגן אחד, שאחרי שנה של קשר זרק אותה כי הוא לא הצליח להציע ולא הצליח להציע וכבר היו לו בבגאז’, ככה הוא אמר לה כשהם היו באוטו, שקיות מוכנות של גוּזניקים ושולחן מתקפל עם מפה ונרות וטבעת, אבל הוא פשוט לא מצליח לעשות את הצעד, והיא נצבטה בכל הגוף אבל אמרה, זה בסדר, אני עדיין לא מצפה שתחליט, כי קיוותה שאם תיתן לו את הזמן שלו הוא יבין שאין כמוה.

מבחינתי הקריאה בספר היתה חוויה מרתקת ובעיקר חשובה. אמנם אני דתית לאומית בעצמי, ואפילו גרתי בעבר כמה שנים בקדומים כך שאני מכירה את הסביבה שתמר מדברת עליה, אבל לא חוויתי את תופעת הרווקות כי התחתנתי מוקדם. אפילו לדייטים לא הלכתי. הכרתי את בעלי לגמרי במקרה כשהייתי בסוף התיכון ואת כל סיפורי הדייטים שמעתי רק מחברות. הכתיבה האותנטית בגוף ראשון על כל התהליך שתמר עברה ממש עזרה לי להבין הרבה יותר מקרוב איך זה מרגיש להיות רווקה דתיה מתבגרת. הספר מציף הרבה נושאים לא פשוטים – הבדידות בשבתות, חוסר המגע, היחס האמביוולנטי לאלוקים ולדת ועוד.

בתור דתית לאומית הבנתי הרבה מאד מהדברים שתמר כתבה עליהם, אבל מעניין אותי איך אדם לא דתי יבין את הספר. יש בו הרבה מאד ניואנסים, ביטויים ומושגים מהעולם הדתי, כמו “ארבעים יום בכותל” (על כל המטען הרגשי שמגיע עם הסגולה הזאת), “סעודת אמנים” ועוד. בפועל הספר מתאים כנראה לכולם: גם רווקים דתיים שיוכלו להזדהות עם הרבה דברים בספר, גם דתיים נשואים שיוכלו להבין קצת את העולם של החברים הרווקים שלהם, וגם אנשים לא דתיים בכלל שהספר יוכל לתת להם חלון הצצה לעולם הלא מוכר.

טריגרים ותכנים רגישים

אחת החברות שתמר מדברת עליהן היא ציפי בלומברג – שנפצעה בפיגוע טרור, איבדה את אימה והפכה למשותקת, אך כיום היא משתתפת בתחרויות סקי ועפה על החיים. בספר יש גם קצת פירוט על הכאב שציפי חווה ועל טיפולים וניתוחים שהיא עברה.
יש קצת התייחסות למיניות, אין סצנות גרפיות מפורטות. גם יש התייחסות להתנסויות עם סמים.

---

הוצאת ידיעות ספרים | 206 עמ’ | ינואר 2024

---

רכישת הספר בהנחה:

לרכישה באתר דני ספרים לחצו כאן. לקבלת 10% הנחה יש להוסיף את קוד הקופון realbooks באתר דני ספרים.