אזהרת סערה / מריה אדולפסון

על מה הספר?

קארן אייקן הורנבי היא חוקרת במחלקת הרצח. באמצע חגיגות חג המולד עם משפחה וחברים היא מוזעקת לחקור פרשת מוות/רצח באי נורו – בו היא בילתה זמן רב בילדותה. חצי מהצוות בחופשה וחצי חולים בשפעת, מה שמשאיר את קארן להתמודד כמעט לבד עם המצב. כשהכל מגיע למבוי סתום ואין התקדמות, החקירה מסתבכת עוד יותר כשרצח נוסף מתרחש…

מה חשבתי עליו?

“אזהרת סערה” (לשם הספר יש קשר קלוש מאד להתרחשויות בסיפור) הוא ספר מתח נחמד וסגרירי, שאני מודה שאין פה יותר מדי מה לפרט עליו. הוא לא מדהים אבל גם לא גרוע. חקירת רצח גנרית שמתחילה די לאט, אבל מסתיימת בסצנת שיא טובה ומותחת מאד. כנראה שהוא יהיה מוצלח מאד למי שלא קורא הרבה מתח, אבל לא יחדש הרבה למי שכן מעורה בז’אנר.

הספר הוא ספר שני בסדרה של הבלשית קארן, אבל זה לא מצויין בשום מקום בתקציר. אמנם כתוב שספרה הקודם תורגם לעברית (“ראות לקויה”) אבל בלי להזכיר שהם שייכים לאותה סדרה. בקטלוג המקורי של מודן היה כתוב שכל ספר עומד בפני עצמו, ויש בזה מן האמת: אכן חקירת הרצח לא קשורה לספר הקודם ואפשר לקרוא אותה בפני עצמה. מצד שני, הספר מלווה בעלילות משנה מהצד שהן בוודאות המשך של הספר הקודם, והרגשתי שמאד קשה לי לעקוב אחרי מה קורה שם בדיוק כי היה חסר לי הרקע. זה לא הפריע לחקירת הרצח עצמה, אבל הרגשתי שחצי ספר ברור ומובן (החקירה) וחצי ספר היה כאילו נכנסתי לחדר בעיצומה של שיחה ואני מנסה להבין על מה מדברים.

בנוסף, חלק לא קטן מעלילת המשנה מתמקד בחברה של קארן – איילין – שמתמודדת עם בעלה המכה. אין לזה שום קשר לעלילה עצמה, מלבד חלק מסויים שבו קארן צריכה לעזוב את החקירה כדי לסייע לאיילין. אני לא יודעת אם החלק הזה של העלילה היה אמור לעניין אותנו כי איילין היא דמות מהספר הקודם שהיינו אמורים להיקשר אליה, או שסתם ניסו לנפח את מספר העמודים בספר. אמנם הסיפור סביב איילין היה די מעניין וחשוב, אבל הוא באמת לא תרם כלום לעלילה אז אני עדיין תוהה מה היה המטרה שלו.

ומשהו אחרון: ספר בלשות טוב נמדד בעיני בכמה פרמטרים, ואחד מהם הוא רמזים מטרימים: אותם רמזים שסופר טוב יודע לשתול במהלך הסיפור בצורה מוסווית, כזו שלא תשימו לב לזה אפילו, עד שתגיעו לסוף הספר ותגידו “אההה, איך לא שמתי לב ואיך לא חשבתי על זה!”. יש ספרים שאין בהם רמזים מטרימים בכלל ואז זה קצת מעצבן (“נו איך היינו יכולים לגלות מי הרוצח אם לא הבאת לנו מספיק מידע!”) ויש ספרים שבהם הרמזים המטרימים גסים ובולטים מדי. וזה מה שקרה לי בספר הזה. די בהתחלה, כשקארן מתחילה את החקירה, אחת הדמויות מציינת פרט מידע שולי מאד ולא קשור לכלום. דווקא בגלל זה, הרגשתי שהפרט הזה נתפר מאד בגסות והבנתי שזה כנראה מרמז לגבי זהות הרוצח/ת. אמנם לא ידעתי מה המניע והדרך, אבל אכן צדקתי לגבי הזהות (ולזה הצטרף עוד משהו בהמשך שאני לא יכולה לפרט כי זה ספוילר אבל זה רק חיזק את החשד שלי). אני יכולה לשער שרוב האנשים לא ישימו לב לזה ואז זה לא יפריע להם, אבל לי זה קצת הרס את הטוויסט בסוף.

הספרים אגב הם חלק מסדרת “דוגרלנד” – מדינת איים בדיונית שהסופרת המציאה. למרות שהספר תורגם משוודית, הוא לא סובל מאלימות הגרפית המוגזמת שמאפיינת את ספרי המתח הסקנדינביים. אמנם יש בספר שתי רציחות אבל מבחינת פירוט גרפי – לא יותר מספרי מתח אמריקאיים, וגם אין דברים מזעזעים כמו ביתור גופות.

טריגרים ותכנים רגישים

רצח (כמובן), בעל מכה, אובדן משפחתי.

---

מודן הוצאה לאור | ינואר 2023 | משוודית: יעל צובארי | 365 עמ’

---

רכישת הספר בהנחה:

לרכישה באתר דני ספרים לחצו כאן. לקבלת 10% הנחה יש להוסיף את קוד הקופון realbooks באתר דני ספרים.
לרכישה באתר בוקמי לחצו כאן. לקבלת 10% הנחה יש להוסיף את קוד הקופון realbooks באתר בוקמי.