העונה החמישית (העולם השבור #1) / נ.ק. ג’מיסין

על מה הספר?

יש ארבע עונות בשנה – אביב, חורף, סתיו וקיץ. אבל פעם בעשרות או מאות שנים יש “עונה חמישית”: אסון כלשהו קורה בעולם, וגורר איתו שנים ארוכות של סבל ומחסור, מעין חורף ארוך וקשה במיוחד. בעולם הזה יש אנשים מסויימים שנולדים עם כוחות אורוגניה – כוחות שמסוגלים להשפיע על האדמה וסביבתה. עם הכוחות האלו אפשר לעשות דברים רעים כמו ליצור רעידת אדמה, וגם דברים טובים כמו להרגיע רעידות אדמה. אבל הכוח מפחיד מדי, ומי שמתגלה כבעל כוח כזה – בדרך כלל מגורש ומנודה, ולפעמים אפילו גרוע יותר.

הספר סובב סביב שלוש אורוגניות: דאמאיה, שההורים שלה מגלים שהיא בעלת כוחות ושולחים אותה למאזן שילמד אותה איך לשלוט בכוחות האלו; סיאניט – בוגרת המאזן שיוצאת למשימה מטעמם; אסוּן – אם שבורחת מהכפר ויוצאת לחפש את הבת שלה. העלילה עוברת בין נקודות המבט של שלושתן.

מה חשבתי עליו?

קודם כל, חשוב לדעת נקודת המבט של אסון מסופרת בחלקה בגוף שני – שזה די חריג בספרות. כלומר מישהו/י מספר לה מה קורה, וזה מוסבר (חלקית) רק בסוף הספר. אבל לא הפריע לי לקרוא בגוף שני כי זה הרגיש לי כמו לקרוא פשוט שיחה בין שני אנשים, שצד אחד לא עונה.

העונה החמישית הוא ספר פנטזיה מורכב וכנראה שאין לי ברירה אלא לחלק את הסקירה שלי שוב לאהבתי ולא אהבתי:

מה אהבתי

• העולם שג’מיסין יצרה מאד מורכב, מושקע ומפורט. ציון 100% בגזרה הזאת. לא הכל מוסבר (עדיין) – אבל חלק יהיה בספרים הבאים כי מדובר בספר ראשון בטרילוגיה.

• אחד הפרמטרים להערכה בספרי פנטזיה, מבחינתי, הוא הכניסה לעולם. היכולת לייצר איזון, בין להפיל אותנו בפרק הראשון לבליל מושגים ומילים שנשמעים כמו סינית בלי הסבר (היי טיגאנה אני מדברת עליך) לבין אינפו דאמפ (info dump) שמנסה להסביר לקורא הכל באופן מיידי חשבון עלילה, ונותן לקורא הרגשה של הרצאה. גם כאן, ג’מיסין מצליחה בצורה חכמה מאד לעשות את זה מצויין.

• הספר מקורי. נכון, כוחות-על זה לא מקורי, אבל כל השאר כן – העולם, המסע, הכימיה בין הדמויות, הדמויות עצמן – זה ממש לא ספר גנרי רגיל.

• הכתיבה מרתקת, מעניינת, מעבירה רגשות בצורה ממש טובה.

• הדמויות מגוונות, שונות, מורכבות ועגולות, יש להן אופי ואפשר להתחבר אליהן (או לשנוא אותן).

• התרגום. הוא הרגיש לי קולח ומובן, למרות שהספר היה מאד מאתגר לתרגום.

• יש בספר דמויות להט”ביות וגם טרנס אחד, והן פשוט שם – בלי יותר מדי התנצלויות ופלפולים. אמנם דמות אחת קצת מתביישת קצת במיניות שלה, אבל השאר לא. זה היה נחמד בעיני שלא עשו מזה issue.

• הכריכה ממש ממש יפה בעיני!

פחות אהבתי

• הספר אפל וקשה. מאד. הוא פותח בסצנה של מוות של ילד שנהרג על ידי אבא שלו וממשיך אחרי זה לעוד דברים קשים. גם בספרים של רובין הוב היו דברים קשים והתעללות בפיץ – אבל האווירה היתה אחרת. בעונה החמישית היתה אווירה מאד מלנכולית, ואני פחות מתחברת לספרים כאלה. מצד שני זה לחלוטין עניין של טעם אישי – ומי שאוהב פנטזיה אפלה (למשל טרילוגיית החוק הראשון) או “מדכאת”, יתחבר לזה מאד, או לפחות זה לא יפריע לו. לפעמים זה אפילו עניין של מצב-רוח ותקופה…

• טריגרים. בדרך כלל לא קל לטרגר אותי, אני קוראת ספרי מתח סקנדינביים עם תיאורי רצח גרפיים מאד, וגם את הספרים של רובין הוב צלחתי בקלות מהבחינה הזאת. אבל כאן בספר היו כמה טריגרים שהיו לי ממש ממש קשים אישית סביב רצח של ילדים (במיוחד לקראת סוף הספר).

• כל מה שקשור בספר לאמהוּת והורוּת הרגיש לי לא אמין ולא נכון. היה תיאור טכני של איך האמא מתנהגת, אבל הרגש לא היה אותנטי, הוא לא שכנע אותי. זה ממש ממש הציק לי לאורך הספר. בסוף הלכתי לבדוק ובאמת לסופרת אין ילדים משל עצמה, ואולי זה מה שגרם לזה – הרגשתי כאילו היא מנסה להעביר רגשות אמהיים אבל יצא לה עקום כי היא בעצמה חושבת שילדים זה עול (פרשנות שלי כמובן. אני לא יודעת אם אין לה ילדים מבחירה או לא). היתה לי שיחה על זה עם מישהו שקרא את כל הטרילוגיה באנגלית ומאד מאד (!!) אהב אותה, והוא טען שהאמהות שם “שבורות” כי הן חיות בעולם מוכה אסון, אבל לא הצלחתי להשתכנע כי זה לא מסתדר בעיני עם דברים אחרים בספר.

• הכותרות של הפרקים. באמת, מה רע רק במספרים? אם אין רעיונות טובים לשמות פשוט אל תתנו. דוגמאות: “דמאיה, נעצרת במקום”; “סיאניט שוברת את הצעצועים שלה”; “את הולכת לצד החיה”. באמת היה עדיף בעיני לתת את מספר הפרק + שם נקודת המבט (דאמאיה, סיאניט או אסון).

שורה תחתונה

בסופו של דבר מדובר בספר כתוב ובנוי היטב, עם עולם מורכב ודמויות טובות. אבל האווירה בו מלנכולית מאד, הוא כבד, קשה וטריגרי ולכן בעיני לא מיועד לכל אחד.

שימו לב שבסוף הספר יש גם מילון מונחים + פירוט של כל העונות המתועדות.

תכנים רגישים וטריגרים

מוות של ילד ע”י ההורה. ניכור הורי. התעללות בחסר ישע. פציעות. מוות. אסונות והתמודדות עם אסונות.
יש כמה סצנות מיניות די מפורטות (כולל מין בשלישיה). יש קללות ושימוש במילים גסות.

אופוס הוצאה לאור | 392 עמ’ | תרגום: צפריר גרוסמן  | ינואר 2023