סקירה שלילית או קטילה?

פעם, בקבוצת ספרים גדולה בפייסבוק, היה דיון על סקירה כלשהי שפורסמה על ספר ישראלי. הסקירה היתה שלילית, הסופרת נעלבה, והיה דיון שלם על האם לגיטימי לפרסם ביקורות שליליות, במיוחד על ספרים ישראליים. כקוראת, לא אהבתי לבחור ספרים באקראי והעדפתי להסתמך על המלצות של חברים. הבנתי שאם לא תהיה לגיטימציה לביקורת שלילית, אני אהיה חשופה רק לביקורות חיוביות (ולא בהכרח אמינות), שיגרמו לי לקרוא ספרים לא טובים. לכן פתחתי את קבוצת המלצות אמיתיות על ספרים, על מנת שיוכלו לפרסם בה ביקורות אמיתיות: גם חיוביות וגם שליליות.

אז… סקירה שלילית היא אמינה ואמיתית יותר?

לא. חשוב להבין שסקירה שלילית לא בהכרח אמינה יותר או פחות מסקירה חיובית.

סקירות שליליות טובות – כמו סקירות חיוביות – הן סקירות מנומקות שהמטרה שלהן היא להביע למה הספר לא עבד בשבילי. אולי הכתיבה היתה בוסרית, הדמויות פלקטיות, היו הרבה חורים בעלילה או העולם לא היה בנוי היטב. לפעמים לא התחברתי בגלל מצב-רוח ספציפי ותזמון לא טוב, ולפעמים גם בגלל שבאמת מדובר בספר לא מספיק מוצלח.

לפעמים יש מקרים בהם אנשים קוראים את הסקירה ודווקא משתכנעים בזכותה לקרוא את הספר, כי מה שהפריע לי – זה בדיוק מה שאחרים רוצים בספר שלהם. לדוגמה, כשכתבתי את הסקירה על מעשה בלב שבור – בה פירטתי למה לא נהניתי מהספר וכנראה בגלל שאני לא קהל היעד המתאים – קיבלתי את התגובה הבאה (בפייסבוק) ממישהי שהיא לחלוטין קהל היעד: ״זו ההגדרה המילונית לסקירה טובה. כתבת ביקורת רצינית על הספר, וכל מה שמתחשק לי לעשות זה לקרוא אותו!״

לעומת זאת, יש סקירות קוטלות, שגם אם הן מנומקות – הן לא מרגישות כמו חוות דעת אמיתית, אלא כמו פריקת עצבים במקרה הטוב, או ניסיון לרדת באופן אישי על הסופר / הוצאה / מי שהיה מעורב בתהליך של הוצאת הספר. הבעיה בקטילות כאלו היא שהן לרוב מוגזמות רק כדי להעביר את הפואנטה או כדי להגדיל רייטינג עבור הקהל שאוהב דם ודרמות. ואם חוות הדעת מוקצנת בכוונה כדי להביא לייקים – ממילא היא כבר לא באמת אמינה ואמיתית ולא משקפת בצורה כנה את הדברים הטובים והפחות טובים בספר.

אז איך כותבים את זה נכון?

ההבדל בין סקירה שלילית לקטילה טמון בשפה ובמטרה. סקירה שלילית באה להסביר מה לא עבד לי בספר, קטילה באה להשפיל את הספר או היוצרים שלו.

כתיבת פוסט שלילי על ספר צריכה להיות מנומקת והוגנת בדיוק כמו כתיבת פוסט חיובי. צריך לפרט בצורה מכבדת מה לא אהבנו בספר ולמה. לפעמים מדובר בבעיות שקשורות לטעם וחיבור אישי ולפעמים בבעיות אובייקטיביות כמו מספר גבוה של שגיאות הגהה או תחקיר לוקה בחסר. כל עוד הבעיות האלו מפורטות בצורה מכבדת – זה מעולה. למשל אם אני אכתוב שהספר היה בשפה גבוהה מדי ולכן לא התחברתי – לעתים יגיע קורא שדווקא אוהב ספרים כאלו, ויוכל לדעת להתעלם מהנקודה הזו בסקירה שלי. בנוסף, אם מדובר בספר מז׳אנר שאני לא קוראת בדרך כלל – ראוי לציין זאת בסקירה, מעין גילוי נאות שיתכן שאני כלל לא קהל היעד של הספר.

לעומת זאת 'קטילה' היא בסך הכל פוסט מוגזם וקיצוני שלא נועד באמת לתת מידע רלוונטי לקורא אלא לגרוף לייקים, וזה, בעיני, המלצה לא אמיתית בכלל.

דוגמאות לניסוח:

❌ זה ספר זבל, אל תטרחו לבזבז את הזמן עליו. לא מבינה איך ההוצאה החליטה לפרסם אותו.
✅ לא התחברתי לספר. הדמויות היו שטוחות, חיפשתי עומק רגשי שלא מצאתי. אולי מי שמחפש קריאה קלילה יותר ייהנה ממנו.

❌ הסופר הזה לא טרח לקום מהספה לבדוק בגוגל אם מה שהוא כתב נכון, הזוי שספר כזה יוצא לאור.
✅ כמי שעובדת בעצמה בתחום שהספר נוגע בו, גיליתי במהלך הקריאה הרבה מאד טעויות עובדתיות שהיה אפשר לגלות בשלב העריכה עם קוראי בטא מהתחום הזה או תחקיר עמוק יותר.

❌ הסופרת מוזמנת לחזור לסדנאות כתיבה כדי ללמוד איך לכתוב סופים טובים יותר. בעצם גם זה בטח לא יעזור לה, כי הסוף הזה היה כל כך גרוע – רק מגרסה תעזור פה.
✅ למרות שרוב הספר היה טוב, דווקא הסוף איכזב אותי. ציפיתי לטוויסט מחוכם אבל הוא היה צפוי מאד.

❌ נראה לי שלהוצאה נגמר התקציב באמצע והם ביקשו מהילדה של השכנים לתרגם להם, אחרת אין איך להסביר את הזוועה של מה שקראתי עכשיו.
✅ התרגום של הספר לא זרם לי. הרגשתי שהיו משפטים שתורגמו באופן מילולי מדי ומשחקי מילים לא עברו כמו שצריך ( + דוגמה).

כשאתם כותבים סקירה שלילית – תשאלו את עצמכם

• האם מה שכתבתי נועד לעזור לקהל היעד להבין האם הספר מתאים לו, או נותן הרגשה של פוסט נקמה שנועד לשעשע את הקהל?
• האם השתמשתי בשפה מכבדת גם כדי לתאר דברים שליליים, או בשפה פוגענית ומוקצנת שמוחקת את היצירה ואת הקהל שכן אהב אותה?
• האם מה שכתבתי מתייחס לגופו של עניין (לכתיבה, הדמויות, העלילה, התרגום, האיור וכו׳) או שיורד באופן אישי ומזלזל על הסופר ובעלי המקצוע של ההוצאה?
• האם בדקתי את העובדות לפני שקטלתי טעויות בספר, או שאולי אני זו שחסר לה ידע והטעות היא שלי?

שורה תחתונה

המטרה של ביקורת שלילית היא לא לדרוך על הסופר או ההוצאה או להיות ערך בידורי לקהל צמא-דם. ביקורת שלילית אמורה לסייע לקוראים אחרים לדעת אם כדאי להם להמנע מהספר או לא, תוך העברת ידע נכון ומשקף, לא מוקצן ומוגזם. במקרים מסויימים, אולי אפילו תהיה יעילה לסופר או להוצאה כדי להשתפר בעתיד. ביקורת אמיתית תהיה יעילה לכולם, בעוד קטילה היא לא יותר מבידור נבזי.