מקור / דן בראון

אני אוהבת מאד ספרי מתח, ואת הספרים של דן בראון במיוחד. שמחתי מאד כשחבר השאיל לי את החדש של בראון – “מקור”.

אם הספר היה נכתב ע”י כל סופר אחר, ההמלצה שלי היתה כנראה די נלהבת, אחרי הכל מדובר בספר מתח מעניין ומחכים. אבל מאחר והספר נכתב ע”י דן בראון, יש לי שלוש מילים לומר:
חבר, אתה ממחזר.

“מקור” הוא מין מיחזור של מלאכים ושדים עם קצת נגיעות של הסמל האבוד וצופן דה וינצ’י. שוב דת מול מדע, שוב אפיפיורים, שוב כת אנטי דתית, שוב רוצח עם היסטוריה טראומטית שמשתמשים בו ככלי, ושוב אישה יפה-חזקה-משכילה-עצמאית שמלווה את בראון במסע שלו לפתרון.
אחרי 4 ספרי רוברט לנגדון (ועוד 2 נוספים לא על לנגדון) – “מקור” כל כך ממחזר את עצמו שהבנתי מי הרוצח ומה הטוויסט עוד לפני אמצע הספר.

דבר מאכזב נוסף הוא שבניגוד לספרים הקודמים בהם רוברט לנגדון המומחה לסמלים (ואומנות. ודתות) – היה נצרך עבור פתרון התעלומה – כאן הסמלים היו נושא זניח לחלוטין שלא קידם כלל את העלילה, והדמות של לנגדון בעיקר שימשה צינור להעברת מידע לקורא על אומנים ויצירות אומנות.

גם התרגום קצת הציק לי, אמנם רוב הספר היה בסדר אבל פה ושם השתרבבו מילים ש(כבר) כמעט אינן נמצאות בשימוש בשפה ולא התאימו לזרימה של הספר, כמו “רצוח”, “מקדמית”, ו”בלב ולב”.

שורה תחתונה: אם אתם חובבי דן בראון, תקראו כדי לסמן וי. אם לא קראתם מעולם דן בראון, תתחילו ממלאכים ושדים. אם קראתם דן בראון מזמן ואתם כבר בקושי זוכרים על מה הספרים, אתם יכולים לקרוא את הספר הזה כי ממילא לא תרגישו את המיחזור.