כישור הזמן 3 – הדרקון שנולד מחדש (כרך א+ב) / רוברט ג’ורדן

טוב, איך כותבים סקירה על ספר שלישי בסדרה, ועוד כזה שהוא בעצם ספרים 5+6 במהדורה הישנה? זה יהיה קצת קשה אבל אני אנסה:

בספר הקודם עזבנו את החבורה הענקית כשהיא מפוצלת, וכך נפתח הספר הנוכחי. קו אחד של עלילה פותח במוריין, רנד, פרין ועוד כמה חברים שכרגע בהמתנה ומחכים לדיווחים, מה שמעמיד את רנד במצב מתסכל ומורט עצבים. קו העלילה השני מתחיל עם אגווין, נאיניב ואליין שמביאות את מאט לטאר ואלון. בהמשך העלילות מתפצלות שוב כשמאט מופרד משלוש הבנות, וכשרנד מתפצל מהחבורה.

הספר היה מעניין ומרתק – ההרפתקאות והמסעות מתוארים בצורה טובה ואפשר ממש לדמיין מול העיניים את כל מה שקורה (וזה הרבה יותר טוב מסדרת הטלוויזיה!). מצד שני, בגלל שיש הרבה מאד מסעות – כולל חזרה למקומות שכבר היינו בהם, ויש גם הרבה קרבות, דיאלוגים וכו’ – אני ממש תוהה איך הסדרה הזו נמשכת לעוד כל כך הרבה ספרים בלי שנרגיש שאנחנו חוזרים שוב ושוב על אותן עלילות בלבוש שונה.

באופן מפתיע, למרות שם הספר – רנד דווקא לא עומד במרכזו ויש מעט מאד עמודים שמתמקדים בו. רוב העלילה מתמקד בפרין – שמקבל זרקור גדול מאד, בשלוש הבנות שנעות כיחידה אחת אבל המיקוד גדול יותר על אגווין, ומאט – שמקבל יותר עמודים מרנד אבל פחות מפרין. הרגשתי שהספר נותן התעמקות הרבה יותר גדולה לדמויות, במיוחד פרין ואגווין, ונתן לי להתחבר אליהן יותר לעומק ולאהוב אותן.

אחד הדברים שמאד אהבתי בספר זו הצורה שבה מתנגשות התרבויות השונות בספר. למשל, באחד מהקטעים – אגווין, נאיניב ואליין פוגשות בנות מארץ אחרת, והן מנסות לגשר על פערי התרבות, המיתוסים והדעות הקדומות שהן יודעות אחת על השניה ממה שלימדו אותן. הצורה בה הסצנה הזו נכתבה היא מדהימה בעיני והרגישה מאד אותנטית – כולל חוסר ההבנה והבלבול שנבע מפערי הידע והתפיסה. הדבר היחיד שלא אמין, אולי, זה שהם מדברים באותה שפה – אלא אם פספסתי שם משהו בנוגע לזה.

“איני מתכוונת לפגוע. את רוב הדברים שידועים לי על עלמות החנית שמעתי מהמעט שסיפרה לי אליין. אני יודעת שאתן לוחמות ושאינכן אוהבות גברים, אבל לא יותר מזה.”
ושוב חלף המבט הזה על פניהן של האיאליות, כאילו הן לא היו בטוחות כמה אגווין ואליין היו שפויות בדעתן.
“איננו אוהבות גברים?” מלמלה צ’יאד בהפתעה.
ביין קימטה את מצחה ונראתה מהורהרת. “מה שאתן אומרות קרוב לאמת אך מחמיץ אותה לגמרי.”

מצד אחד, סדרת כישור הזמן פמיניסטית מאד – יש הרבה מאד נשים בעלילה, גם דמויות ראשיות וגם משניות וצדדיות, וחלקן עוצמתיות וחזקות: : מהאאס סדאי, דרך נשות החוכמה ועד נשים שונות כמו ציידות ומרגלות. מצד שני, משום מה חלק מהגברים עדיין מתייחסים לנשים בצורה פחותה ומזלזלת שלא ממש מסתדרת עם זה. בנוסף, משום מה רוברט ג’ורדן מאד מאד אוהב נשים יפהפיות בצורה בלתי רגילה וזה קצת מעצבן, לא כל אישה חשובה צריכה להיות גם יפהפיה ולסובב את הראש לגברים שמסתכלים עליה.

“ציידת? את? אינך יכולה להיות ציידת. את נערה.”

כן לקח לי יותר זמן מהרגיל לקרוא את הספרים האלה כי הם היו די כבדים, וגם קצת קשה לעקוב כשכל השמות דומים (טיר – טאר ואלון, או אליין / איאלים / איליאן). אגב, הזהירו אותי שהסדרה מלאה בתיאורים מייגעים של שטיחי קיר ושמלות – אבל בינתיים היו אולי רק שתי פסקאות קצרות על שטיחי קיר, ותיאורים באורך סביר לחלוטין של בגדים! על מה התלוננתם? או שזה בספרים הבאים?

בכל אופן – 3 ספרים מאחורי, מתוך 14… מקווה ממש שאופוס יוציאו גם את ספר 4 (במהדורה הישנה זה 7+8). ולמי שלא יודע מאיפה מתחילים ומה ההבדל בין המהדורות – אז הנה פוסט בדיוק על זה.

---

אופוס הוצאה לאור | תרגום: בועז וייס וצפריר גרוסמן | כרך א’ 352 עמ’, כרך ב’ 304 עמ’ | יולי 2023

---

רכישת הספר בהנחה:

לרכישה באתר בוקמי לחצו כאן. לקבלת 10% הנחה יש להוסיף את קוד הקופון realbooks באתר בוקמי.