ואז היא נעלמה / ליסה ג’ואל
אלי בת ה15 היא נערה טובה, תלמידה טובה, לא מרדנית ולא עושה צרות. ואז היא נעלמת. המשטרה מניחה שהיא ברחה מהבית, למרות שאמא שלה יודעת שזה לא אופייני לה ולא היתה לה סיבה לברוח. עשר שנים אחרי זה, אמא שלה מכירה גבר נחמד, ומתברר שהבת שלו בת ה9 דומה כמעט לחלוטין לבת שלה. העבר נפתח מחדש, והיא מתחילה לנסות לגלות מה באמת קרה אז.
הספר הוא ספר מתח אבל לא ממש בלשי – כבר בשלב מאד מוקדם אנחנו יודעים בערך מה קרה לאלי. לא מפורט מאד, אבל מה הכיוון. בערך במחצית הספר אנחנו מקבלים עוד ועוד מידע שמבהיר לנו את התמונה השלמה – אבל אין כאן טוויסטים מטורפים על זהות הפוגע/ת, כי כבר מלכתחילה אפשר להבין לאן זה הולך, אנחנו רק לא יודעים את הפרטים הקטנים.
אבל כל זה לא גורע בכלל מהמתח. להפך. דווקא בגלל שאנחנו מבינים את הכיוון – אנחנו יכולים להרגיש את החרדה בלב בכל פעם שהאמא מתקרבת לגלות את האמת. בכל פעם שמתגלה עוד פיסת פאזל. בכל שלב שעוד אסימון נופל למקום שלו.
אני מזהירה מראש – הספר לא קל בכלל – מה שקרה לאלי קשה מאד, וההתנהגות של המעורבים בעניין מזעזעת וחולנית. אבל הוא סוחף ומרתק ומחזיק אותנו על קצה הספה כדי לדעת איך כל זה יגמר.
כנרת זמורה דביר | מאנגלית: גיא הרלינג