השרשרת [אהבתי]

השרשרת / אדריאן מקינטי 
קיילי בת ה13 מחכה בתחנת אוטובוס כשלפתע היא נחטפת באיומי אקדח על ידי גבר ואישה. רייצ’ל, אמא של קיילי, מקבלת הוראות מסודרות: עליה לשלם כופר, ולחטוף ילד אחר – כדי לקבל את הבת שלה בחזרה, כך שהשרשרת תמיד תישמר: המשפחה של הילד שהיא תחטוף תצטרך גם היא לחטוף ילד אחר כדי שרייצ’ל תוכל לשחרר את הילד. כמובן שאסור לערב משטרה, כי אז החוטפים יהרגו את קיילי. רייצ’ל, גרושה ומחלימה מסרטן, נאלצת להתמודד מול הסיוט ולנסות להציל את קיילי.
הגעתי לספר עם הרבה ציפיות כי הרעיון שלו היה נראה לי מאד מקורי ומותח, ובעיקר מאתגר: האם אפשר ליצור ספר שלם סביב הרעיון הזה ושעדיין ישאר גם מותח וגם אמין?
בפרקים הראשונים התחלתי קצת להתאכזב כי הרגשתי שהעלילה מתקדמת בצורה איטית ומפורטת מדי, וחששתי שזה הולך להיות ככה לאורך כל הספר. אבל באיזשהו שלב זה התחיל להשתנות והספר צבר יותר תאוצה, ובחלק השני שלו הוא היה בעיני הרבה יותר משובח ומותח, והסוף בעיני היה מצויין. היו לי גם חששות בהתחלה לגבי כל מיני דברים שהיו נראים לי לא אמינים, אבל רוב הדברים קיבלו תשובות. אז בסופו של דבר למרות שעדיין יש בעיני מעט חורים בעלילה, הספר היה מספיק מוצלח ומותח (בייחוד החלק השני!) בשביל לחפות על זה.
אבל עם כל זה שזה ספר מתח, הספר (לפחות בחצי הראשון שלו) מתמקד גם בעניין האנושי: איפה הגבול המוסרי שלנו? מה אנחנו מוכנים לעשות בשביל בן משפחה (או ילד)? והאם זה הופך אותנו למפלצות-אדם? השרשרת מציבה לרייצ’ל (וכל מי שבשרשרת) דילמה מוסרית בלתי אפשרית ללא פתח יציאה, ונשארתי עם המחשבות הרבה אחרי סיום הספר.
הוצאת מטר | 387 עמ’ | מאנגלית: דנה אלעזר-הלוי

כתיבת תגובה