מי רוצה כוח על [אהבתי]

מי רוצה כוח על / שירי צוק 

גיגי, יואש ודיצה הם שלושה חנונים לא מקובלים בכיתה ז’, אבל יום אחד הם מגלים שהם קיבלו כוחות על. בהתחלה הם כמובן לא ממש מאמינים כי זה לא הגיוני בכלל, אבל לאט לאט הם מנסים להבין מה בדיוק כוחות העל שהם קיבלו, למה הם, למה דווקא עכשיו, ומה קורה פה בכלל.

הספר באופן רשמי מופנה לגילאי 9-13, אבל אני כמבוגרת (היי, חגגתי שבוע שעבר 33!) פשוט צחקתי בלי סוף. הספר כתוב בגובה העיניים לילדים ונוער, הוא פרוע והומוריסטי וכיפי. אבל מעל הכל הספר פשוט משדר מגניבות גיקית מטורפת – מהכריכה שמזכירה סגנון קומיקס עם ההבלטה של האותיות, דרך ראשי הפרקים הממוספרים, הציורים הקריקטוריסטים המהממים של אייל חירורג, ועד הגיבורים החנונים שיש להם משקפיים ורסן והופעה כללית של “לא מקובל”.
הספר מאד הזכיר לי בסגנון ובאווירה ההומוריסטית והקלילה את סדרת כראמל – וכנראה שלא במקרה מאירה ברנע גולדברג היא העורכת של הספר הזה.
הספר בעיני אחד המוצלחים שקראתי לגילאים האלה בשנים האחרונות ומצליח להתאים לקהל היעד בצורה מדוייקת עם דמויות שקל להזדהות איתן (במיוחד אם אתה חנון/לא מקובל, אבל ממש לא רק), הומור והמון המון “מגניביות”.

ואתם יודעים מה הכי טוב? שזה ספר ראשון מתוך סדרה! הספר מסתיים בכך ששלושת הגיבורים פותחים מכתב שלא מגלים לנו מה כתוב בו, אז נצטרך לחכות שיצא הספר הבא….

ומה עם הילדים שלי, אתם שואלים? בן הכמעט-8 שלי עף על הספר ושיגע אחרי זה את כולם עם “צ’יפס עליך”. בן ה11 שלי באמצע לקרוא, ובן ה13 בתור אחריו 

בספר יש 292 עמודים, הוא לא מנוקד, ויש בו איורים. הספר יצא בהוצאת סיגליות. ופה יש לי וידוי קטן: בפעם הראשונה שראיתי את השם של הוצאת סיגליות הייתי בטוחה שזו עוד הוצאה שמוציאה ספרי אירוטיקה כמו מה שכל כך פופולרי בשנים האחרונות וכל כך לא הסגנון שלי. רק אחרי שקיבלתי מהם את הספר לסקירה גיליתי שזו בכלל הוצאה עם מלא ספרי ילדים מגניבים ממשששש וסתם יצאתי סתומה.

כמה הערות לגבי הנקיות של הספר –
* מבחינת בנים בנות אין כמעט כלום, בעיקר גיגי שממש רוצה להיות עם ליה הילדה הכי יפה ומקובלת, דברים כמו פרפרים בבטן וכאלה. חוץ מליה שמזכירה את זה שהיא התנשקה אתמול, אין כלום מעבר.
* מבחינת שפה – יש כמה אזכורים של מילים כמו פיפי, קקי, תחת ופלוצים. אבל זה לא ברמה רדודה של בדיחות פיפי-קקי כמו יומנו של חנון אלא זה פשוט חלק מהסיפור כמו “גיגי ממש היה צריך פיפי דחוף” או “היה אחד בצבע אדום, אחד כחול ואחד בצבע קקי”. (לא ציטוטים מדוייקים, סתם דוגמאות שהמצאתי). בעיני לא משהו שמנע ממני לתת לילדים שלי את הספר, אבל כבר קיבלתי בעבר הערות לגבי זה ואני יודעת שיש כאלו שיותר רגישים לעניין ולכן אני מציינת לשיקולכם.