המרדף אחר הנביא / אור בן זאב
דיוויד הוא ילד בן 14.5, חנון, שקט, מופנם, אין לו כמעט חברים. אבל תנו לו מחשב ומקלדת והוא יפרח. ודייויד הוא לא סתם חנון, הוא מאובחן כמחונן על גבול הגאונות – אם כי הוא דאג לפרוץ ולשנות את הנתונים במערכת כדי שאף אחד לא ידע – כי דייויד פיתח תוכנת בינה מלאכותית שמסוגלת בעזרת ביג דאטא לחזות הרבה אירועים שיקרו בקרוב, והוא מנסה להישאר מתחת לרדאר.
התחזיות שלו הולכות ומתפרסמות והוא הופך להיות “הנביא” – רק שאף אחד לא יודע שמאחורי הדמות המסתורית שמפרסמת תחזיות מדוייקות עומד בעצם ילד גאון. עד שבריון אחד מכיתה גבוהה מגלה בטעות רמז מפליל ומתחיל לחשוד בדייויד.
על רקע אווירת אפוקליפסה עם מזג אוויר קיצוני ואיומי טילים מרוסיה, מתחיל מרדף של כמה גורמים שונים לגלות מי הוא הנביא.
את הספר קיבלתי מאור – הסופר – לסקירה. הגעתי בהתחלה עם ציפיות נמוכות מאחר ומדובר בספר ביכורים שיצא בהוצאה עצמאית. אבל אחרי כמה עמודים כבר הופתעתי לטובה. הכתיבה קולחת, הדמויות מעניינות. הפרקים הראשונים מציגים קווי עלילה שונים שמתחברים במהירות, בלי ליפול לאקספוזיציה איטית ומשעממת. הספר מצליח להיות מותח כבר משלב מאד התחלתי, ולמרות כמה דברים שבעיני לא מספיק אמינים (כמו העובדה שילד בתחילת גיל ההתבגרות קונה באינטרנט שרתי אחסון בלי שההורים שלו יודעים – מאיפה הכסף?) – זה לא הפריע לי להנות מהספר.
הספר נכתב למבוגרים אבל מתאים בהחלט גם לנוער בגילאי חטיבה-תיכון, במיוחד לאור העובדה שגיבור הספר – וגם חלק מהדמויות המשניות – הם בני נוער. יש בספר מעט מכות אבל שום דבר גרפי מעבר לזה. גם מבחינת מיניות – מלבד סצנת מיטה מרומזת מאד (!) של גבר שמגיע הביתה אחרי כמה ימי היעדרות – אין בספר שום דבר מיני-גרפי. יש בספר כמה קללות (“בן ז***”, “על הז**” , “שיט”) אבל בודדות מאד. לי זה היה מאד נעים לקרוא ספר “נקי” בלי לזוע באי נוחות, ואני בהחלט מתכננת להביא לבן שלי בן ה13.5 לקרוא את הספר, שיהנה גם.
בכריכה יש תמונה גדולה של כלב, ולא סתם. אוהבי חיות וכלבים בפרט יהנו מאד מהספר, שבו הכלבים משחקים תפקיד משמעותי, והאהבה לכלבים ממש מורגשת מהספר ועושה חשק לאמץ אחד (מעמותה, כמובן).
ציון לשבח גם על כל המסביב – לא מצאתי בספר טעויות הקלדה/הגהה ומרגיש שבאמת השקיעו בו.
בשורה התחתונה – הספר לא חף מבעיות אמינות של הבסיס של העלילה, אבל אם מתעלמים מהן אפשר להנות מספר מתח קולח ומרתק.