הבריחה [אהבתי]

הבריחה / הרלן קובן
פייג’ גדלה במשפחה נורמטיבית של המעמד העליון. אמא רופאה, אבא יועץ פיננסי, נישואין מאושרים, כסף לא חסר. ובכל זאת כשפייג’ הולכת למכללה משהו בה משתנה והיא מדרדרת לסמים ומתרחקת מהמשפחה. סיימון, אבא של פייג’, לא מוותר וממשיך לנסות לאתר אותה בניסיון להחזיר אותה למשפחה. אבל אז יום אחד החבר של פייג’ – ארון – נרצח בברוטליות, ופייג’ נעלמת. האם פייג’ רצחה את ארון וברחה? האם מי שרצח את ארון פגע גם בפייג’? סיימון מנסה למצוא את התשובות והתעלומה הולכת ומסתעפת ומערבת סוחרי סמים, כתות, רוצחים שכירים ועוד.

את הרלן קובן אין צורך שאציג, נכון? הרלן קובן הוא סופר אמריקאי (ויהודי) שמצא נוסחה משובחת לספרי מתח מרתקים-אך-קלילים. קראתי מיליון ספרים שלו (יש לי בבית 11 ספרים שלו בעברית, 7 באנגלית, וקראתי עוד מלא מהספריה). הנוסחה שלו מאד קבועה, ובכל זאת הספרים שלו פשוט כיפים. כמו לקפוץ בטרמפולינה ענקית. או לאכול שוקולד בכל מיני טעמים. או לנסוע במכוניות מתנגשות. בקיצור הבנתם.
הרלן קובן יודע איך להציג עלילה ודמויות. חוץ מפעם לפעם שהוא מתעכב על חפירות קטנות ולעתים-הומוריסטיות (אבל בגודל של פסקה, לא חצי עמוד!), הכתיבה קולחת והעלילה זורמת. יש טוויסטים מפתיעים, וגם אם מצליחים לנחש חלק מראש (במיוחד אחרי שקראתם מספיק ספרים שלו) זה לא גורע מההנאה.

אני לא יכולה להגיד שזה הספר ה-כ-י טוב של הרלן קובן אבל יש מצב שזה גם בגלל שקראתי מספיק אחרים שלו, ואולי אם זה אחד הראשונים שלכם לא תרגישו ככה. אבל בכל מקרה הוא עדיין כיפי, קולח, זורם, ובלעתי אותו בכמה שעות. היה גם כיף לפגוש אזכורים לדמויות מוכרות מספרים אחרים שלו כמו הסטר קרימשטיין ולורן מיוז.

בתמונה: רק אחרי שהתחלתי לקרוא, גילינו שאני ובעלי קוראים את אותו ספר במקביל, הוא באנגלית ואני בעברית. הילדים טענו שהכריכה באנגלית נראית טוב יותר.

הספר יצא ב-כנרת זמורה דביר.