בספר הראשון בסדרה הזו יצאתי בכמה הכללות גורפות על ספרנים שרבות מהן לחלוטין אינן נכונות.
עם זאת, לא לקחתי את הזמן להסביר שהם לא הסוג היחיד של ספרנים. לכן ייתכן שהנחתם שכל הספרנים הם חברי כת מרושעים שרוצים להשתלט על העולם, לשעבד את האנושות ולהקריב אנשים על מזבחיהם.
זה לגמרי לא נכון. לא כל הספרנים הם חברי כת מרושעים. חלילה. יש גם ספרנים שהם אל-מתים נקמניים שרוצים למצוץ לכם את הנשמה.

סליחה. פשוט תצטרכו לשכוח שכתבתי את זה. הבנתי שאם מישהו מנחית לעצמו חפץ קהה על הראש, זה יכול להיות מאד יעיל. כדאי לנסות להשתמש באחד מספרי הפנטזיה של ברנדון סנדרסון. הם מספיק גדולים, ואלוהים יודע שזה הדבר המועיל היחיד שאפשר לעשות איתם.

“אה… מה אתם עושים שם למטה?”
“מסיבת תה,” צעקתי בחזרה. “מה את חושבת? אנחנו לכודים!”
“זה טפשי,” היא אמרה. “למה לכם להילכד?”