תיאודור בון #2 – החטיפה [ככה ככה]

תיאודור בון #2 – החטיפה / ג’ון גרישם
יש לי וידוי: קראתי שני ספרים של ג’ון גרישם בעבר – “הלקוח” ו”התא” ופשוט לא נהניתי. מאז לא ניסיתי לקרוא שוב ספר שלו, אבל החלטתי לתת צ’אנס נוסף לספר בסדרת הנוער שלו “תיאודור בון”. בלי כוונה לקחנו מהספריה את ספר #2 בסדרה ודילגנו על #1 אבל הרגיעו אותנו שזה לא נורא.
גיבור הסדרה הוא תיאודור בון, נער בן 13, בן לשני עורכי דין, שגם הוא מתלהב מאד מכל עניין המשפט-עריכת-דין-צדק-לכל, אוהב להסתובב במשרדים של ההורים שלו על חשבון בי”ס, וגם לשרוץ בבית משפט.
בספר הזה, החברה הטובה שלו – אפריל – נעלמת, וכנראה נחטפה, וכמובן שתיאו מנסה להבין מה קרה לה ולמצוא אותה.

הבן שלי בן ה13 נהנה מהספר ומחכה שנביא מהספריה את #1 ו #3.
אני לצערי שוב סבלתי מכל רגע.
הכתיבה בסדר. העלילה נורא פשטנית. הספר הוא רק 190 עמודים, לא הרבה בשביל ספר מתח, וחלק מהספר אפילו לא באמת קשור לעלילה – למשל פרק שבו תיאו עוזר לילד מבי”ס לייצג אותו במשפט נגד התוכי (??) שלו. מתברר שיש דבר כזה בית משפט לבעלי חיים. או שזו המצאה של הסופר, אני באמת לא יודעת.
אז חוץ מהעלילה הפשטנית והפתרון הממש ממש מאכזב (ובעיני גם לא הגיוני) לתעלומת החטיפה – הספר גם נורא נורא לא אמין בעיני, והנה כמה סיבות למה – אשתדל בלי ספוילרים:

1. ב4 לפנות בוקר השוטרים מעירים את ההורים של תיאו בון כדי לדבר עם תיאו כי הוא האחרון שדיבר עם אפריל. החקירה מתבצעת בבית של אפריל, ליד האמא המזניחה שלה, בשלב שכנראה שוללים בריחה מהבית אבל אי אפשר באמת לדעת. כן, זה נורא אמין. כי אם תיאו ירצה לספר לשוטרים שההורים של אפריל מתעללים בה, נניח, הוא ממש יוכל להגיד את זה ליד אמא שלה?
2. כמעט כל הילדים וההורים בבי”ס מתרחקים מאפריל ומהמשפחה שלה, אבל אף גורם ברווחה לא מודע למצב שלהם? באמת אף אחד? מה קורה שם בארה”ב?
3. נכון שההורים של תיאו עורכי דין והוא למד מהם לעולם לא לנדב לשוטרים מידע מעבר למה שהם מבקשים. אבל יש מצב שהחברה שלך נחטפה ובסכנת חיים ואתה עדיין מסתיר מהם דברים שאולי יהיו קריטיים לחקירה? עם חברים כאלה מי צריך אויבים.
4. אמא של אפריל מגלה שהיא נעלמה ב3 וחצי לפנות בוקר. ב4-5 לפנות בוקר עוד מדברים עם תיאו. בבוקר כבר יש כתבות בעיתון (!!) על החטיפה של אפריל (למרות שבתכלס אין שום ראיות לפריצה לבית או דרישת כופר) וגם בחדשות בטלויזיה. תסבירו לי את זה בבקשה.
5. באיזשהו שלב המשטרה מוצאת באגם גופה וכולם בלחץ שזו אפריל. השוטרים אפילו מגיעים לדבר עם תיאו כדי לשאול אותו מה אפריל לבשה כשהיא נעלמה. כי למה בדיוק הוא אמור לדעת? היא נעלמה בשלב שהיא היתה בחדר בפיג’מה והחליפה בגדים כשהיא ברחה/נחטפה (מצאו את הפיג’מה שלה בחדר)! לתיאו יש כדור בדולח או משהו?
6. קצת ספוילר: השוטרים רצו לדעת מה היא לבשה כי הגופה הנ”ל היתה במצב של ריקבון מתקדם ולכן לא היה אפשר לזהות אותה. וכמובן שכווווווולם נכנסים ללחץ אטומי כי זו בטח אפריל. אפריל באותו זמן נעדרה רק יום-יומיים, אין שום סיבה הגיונית שהגופה שלה תהיה בריקבון מתקדם. כמה מטומטמים שוטרים יכולים להיות?
7. המשך הספוילר: למחרת בבוקר תיאו מגלה דרך קשרים שהגופה היא בכלל של גבר ולא של ילדה, ושהיא בגובה 1.68 ולא 1.55 כמו אפריל. אז למה למה למה שהשוטרים יחשבו בכלל שזו אפריל? גם בגופה בריקבון מתקדם אני מניחה שאפשר לראות פחות או יותר את הגובה, הגודל ומבנה הגוף.
8. תיאו, בחור בן 13, סה”כ ילד די בוגר וחכם, אוהב חוקים וסדר, יש לו חברים והוא מסתדר בבי”ס, ושואף להיות עו”ד / שופט. אז איך כל זה לעזאזל מסתדר עם זה שהוא מנסה להבריז מבי”ס בכל הזדמנות? כל ילד חכם-חנון-שוחר-חוק כמוהו היה הולך לכל שיעור ושיעור בבי”ס גם כשהוא חולה-מת. כי זה מה שחנונים עושים. לא מבריזים. בטח לא אם הם רוצים תעודת בגרות מצויינת כדי ללכת ללמוד משפטים בעתיד.
9. ההורים של בון נוסעים לכנס של עורכי דין שבו יש הרצאה על “מגמות חדשות בדיני גירושין” ו”דיון על משבר העיקולים במשכנתאות”. עכשיו – נכון, אני לא מבינה בעריכת דין, אבל אני כן יודעת שבעריכת דין – כמו ברפואה – יש מלא תתי נושאים שונים לחלוטין: דיני עבודה, דיני פלילים, דיני משפחה, דיני נדל”ן ועוד. כמו שלא יעשו כנס ל”רופאים” שיהיו שם הרצאות משותפות לרופאי שיניים, מנתחי לב וגניקולוגים אלא יהיו כנסים שונים להתמחויות שונות – אני די בטוחה שגם אצל עו”ד זה ככה.
10. חבר של תיאו הולך לצפות ב”הארי פוטר” החדש בקולנוע (לא כתוב איזה מהם) וכותב לו ש”הסרט גדול”. לא אמין!!!! שום סרט של הארי פוטר לא מוצלח 

טוב נו, אם הגעתם עד פה כל הכבוד לכם.
אני מודה שאם היו דברים כאלה בספר של אניד בלייטון למשל, לא הייתי מתעצבנת, כי שם הדגש הוא על תעלומה בלשית קלילה ונחמדה. אבל מסופר מפורסם כמו גרישם שמפורסם דווקא בספרים המשפטיים שלו – אני בהחלט מצפה להרבה יותר היגיון ודיוק.
בשורה התחתונה הבן שלי נהנה וזה מה שחשוב. בשביל עצמי אני אוותר על כל ניסיון נוסף לקרוא עוד ספר שלו.