חיי קסם [אהבתי]

חיי קסם [אהבתי]

תגיות:,
חיי קסם / דיאנה וין ג’ונס
גוונדלין ואריק – המכונה “חתול” – הם שני אחים. גוונדלין היא הבכורה והיא מכשפה בעלת כוחות קסם חזקים. חתול הוא הצעיר, הוא לא מכשף והוא ילד מאד נוח וצייתן.
כשההורים מתים בטביעה בספינה ושני האחים ניצלים, הם עוברים לגור בטירה עם קרסטומנסי ומשפחתו. כל מה שהם יודעים על קרסטומנסי זה שהוא אדם מאד חשוב וחזק, וגוונדלין מנסה לעשות הכל כדי לזכות בתשומת לבו – בעיקר בדרכים שליליות, ולהפגין את כוחה כמכשפה חזקה, בעוד חתול מנסה לפלס את דרכו בין אחותו המאיימת לבין הניסיון להתחבב על תושבי הטירה.
כמובן שהכל הולך ומסתבך…
כמה דברים שאהבתי בספר –
  1. כמו בשאר הספרים של דיאנה וין ג’ונס שקראתי עד היום, העלילה אף פעם לא קלישאתית. כמעט תמיד יש סוף טוב, זה כן, אבל עד שמגיעים לשם יש מלא טוויסטים ותפניות מפתיעות בעלילה. וזה פשוט כיף.
  2. כמו בשאר הספרים שלה שקראתי – גם פה אין ניסיון לחנך או להטיף לקורא. גוונדלין מתנהגת בצורה אכזרית, נקמנית, מתנשאת. הספר לא בא להגיד לנו “אין ילד רע, יש ילד שרע לו”, או כל ניסיון אחר לרכך את המציאות. גוונדלין לא נחמדה, והיא לא צריכה סיבה בשביל זה.
  3. בניגוד לספרים שבהם הגיבור תמיד חתיך-חכם-מושלם, כאן הכל להפך. גוונדלין היא הכי “מושלמת” במראה – בלונדינית, עיניים כחולות, רזה, “נראית כמו בובת חרסינה” אבל היא לא נחמדה ומאד מתנשאת. חתול הוא שמאלי – דבר איום ונורא בתקופה בה הוא חי ומענישים אותו על כך – אבל מלבד זה הוא ילד מאד חביב ואפילו די חכם. ג’וליה ורוג’ר – הילדים של קרסטומנסי – הם שמנים, מה שגוונדלין לא מפסיקה להציק ולהעליב אותם על זה – אבל בסך הכל הם ילדים מאד נחמדים ונורמלים. גם כג’וליה מתנהגת ברשעות זה תמיד כנקמת-נגד לגוונדלין שרשעה יותר ממנה, ובסופו של דבר ג’וליה מתנהגת כמו ילדה נורמלית בעוד גוונדלין לוקחת את זה לאקסטרים.
אני מודה שבסוף הספר הרגשתי שסיימו טיפה מהר מדי והייתי רוצה עוד קצת, אבל סך הכל זה ספר מקסים, מותח ומרגש.
יש בו קטעים קצת מפחידים בעיקר בסוף, והוא מתאים בעיני בערך מסוף יסודי ומעלה. וכן, גם למבוגרים.

כתיבת תגובה