שקרים קבורים / קלייר מקינטוש

על מה הספר?

לפני כשנה וחצי, אביה של אנה התאבד בקפיצה מצוק. אחרי כחצי שנה, אמא של אנה עשתה את אותו הדבר, מרוב אבל. שנה לאחר מכן, אנה מקבלת פתאום מכתב אנונימי שגורם לה לחשוד שאולי בעצם לא מדובר באמת בהתאבדות. האם היה פה רצח? אבל איך זה יכול להיות, הרי היו עדים, ולמה שמישהו בכלל ירצה לרצוח את ההורים שלה? אבל אנה מחליטה בכל זאת לפנות למשטרה בניסיון לשכנע אותם לפתוח את התיק מחדש על סמך המכתב האנונימי. היא לא יודעת שהיא פותחת תיבת פנדורה…

מה חשבתי עליו?

קודם כל אני מתנצלת בפני הספר שלמרות שהוא היה על השידה שלי חודש וקצת, לא הצלחתי לזכור אם קוראים לו שקרים קבורים או קברים שבורים (יש על הכריכה שבר של זכוכית! זה לא אשמתי!). כל פעם שהתלבטתי אם לקרוא אותו או ספר אחר, אמרו לי “מה, אף פעם לא קראת ספרים של קלייר מקינטוש?” ובאמת לא קראתי (תכלס יצאו רק עוד שניים בעברית). אז לא באמת ידעתי למה לצפות. כמנהלת קבוצה יוצא לי לאשר עשרות סקירות מדי יום, אז מצד אחד אני נחשפת להרבה סקירות, מצד שני עם הכמות הזאת – אני לא באמת זוכרת את רובן חצי דקה אחרי זה, אז רק זכרתי שלסקירות על הספר הזה היה וייב כללי של ספר טוב, אבל לא זכרתי כלום מעבר לזה.

במהלך רוב הקריאה בספר חשבתי לעצמי: אוקיי, זה ספר מתח נחמד כזה. גנרי. אם הבלש היה יותר צעיר ולא בפנסיה, היה בספר יותר הומור, והוא היה 300 עמודים ולא 400, הוא היה יכול להיות ספר של הרלן קובן בקלות. הטוויסט שמתגלה אחרי שליש ספר בערך הוא מאד צפוי ומרומז בגסות בפרקים הקודמים, אין פה משהו שהפיל אותי מהרגליים. בקיצור ספר מתח קליל, ספר טיסה כזה, שבטח לא אזכור ממנו כלום אחרי שאסיים, אבל מעביר את הזמן במתח נחמד.

אבל אז, בערך 100 עמודים לפני הסוף, הגיע המתח האמיתי, שגם בנוי בצורה ממש טובה. ולא רק זה: כמה פרקים לפני הסוף, הגעתי לסוף פרק כל כך מותח שפשוט לא נשמתי. מילולית. הרגשתי שאני חייבת הפסקה לנשום ולהרגיע את הגוף מרוב שהספר שאב אותי. השעה היתה כבר 1 בלילה, אז עשיתי מה שבוז’י עשה – ובמצב לחץ כזה הלכתי לישון. בבוקר כשקמתי ישר קראתי את הפרקים האחרונים כדי לדעת איך זה נגמר. ובאמת הסוף מעולה.

במהלך הספר אנחנו מתוודעים די הרבה לחיים של מורי – הבלש בגמלאות שלוקח על עצמו את פענוח הפרשה – וזה הרגיש לי קצת מיותר. אני לגמרי סבבה עם פירוט החיים הפרטיים של הבלש כשהוא גיבור הספר, או בעיקר גיבור סדרה. למשל בסדרה של הארי הולה, או גבריאל אלון – הספרים מתעסקים גם בחיים שלו שמתפתחים מספר לספר (למשל בינתיים הם מתחתנים, מאבדים בן משפחה, נולדים להם ילדים וכו’), ולפעמים יש אפילו תעלומה משנית שקשורה לבלש עצמו. אבל כשמדובר בספר בודד, אין לי עניין מיוחד להתחבר רגשית לדמות הבלש אם הוא לא הדמות הראשית, ואני מעדיפה להתמקד בתעלומה עצמה. מעניין אותי אם הבלש מורי הופיע בעוד ספרים של קלייר מקינטוש ולכן היה עליו פוקוס כזה גדול.

משהו שמאד אהבתי – זה העובדה שאנה היא אמא לתינוקת בת 8 שבועות, וקלייר מצליחה להעביר את חוויית האמהות של אנה בצורה מעולה. למשל עניין ההנקה, איך שהיא מתארת שבהתחלה זה היה מאתגר ועכשיו היא מסוגלת להניק את התינוקת בעמידה, ביד אחת. היה לי ברור שקלייר היא אמא בעצמה. בכלל, אמהות לתינוקות טריים הן אף פעם לא גיבורות של ספרי מתח, מקסימום פרוזה עצובה על דיכאון אחרי לידה, וזה מבאס. אני מבינה שאמא אחרי לידה, גדושה בהורמונים ועייפות וכבולה לתינוק/ת קטנטנים לא ממש יכולה לצאת להרפתקאות ולסכן את עצמה, אבל קלייר הרימה את הכפפה והצליחה פה בגדול – ואפילו בלי להיפטר מהתינוקת באמצע העלילה עם תירוץ “שמתי אותה אצל אמא שלי ויצאתי לרדוף אחרי פושעים”. התינוקת שם עד הסוף. רק על זה מגיע לה פרס.

טריגרים ותכנים רגישים

התאבדות, רצח, אלימות במשפחה, הריון לא מתוכנן, התמודדות עם אובדן ואבל.

---

ידיעות ספרים | 416 עמ’ | ינואר 2024 | תרגום: ניצן לפידות

---

רכישת הספר בהנחה:

לרכישה באתר דני ספרים לחצו כאן. לקבלת 10% הנחה יש להוסיף את קוד הקופון realbooks באתר דני ספרים.
לרכישה באתר בוקמי לחצו כאן. לקבלת 10% הנחה יש להוסיף את קוד הקופון realbooks באתר בוקמי.