המחוז הדרומי [אהבתי]

המחוז הדרומי / יגאל צור 

המפקח נימר הוא קצין משטרה חוקר במחוז הדרומי. למחרת חג השבועות הוא נקרא לחקירת רצח מזעזע במיוחד של נערה חרדית בת 14 בנתיבות. התעלומה מאלצת את המפקח ואנשי המשטרה להכנס לעובי החברה החרדית בנתיבות כדי לנסות להבין מי הרוצח ומה המניע שלו.

הספר היה מותח מאד ולא שגרתי, וסיימתי אותו בכמה שעות.
הדמות של הבלש היתה מרתקת – לא עוד גבר-לבן-קרבי-משעמם אלא אדם שהוא חצי יהודי-רוסי וחצי בדואי, שחי בכפר בדואי בדרום. גם הדמויות שהקיפו את נימר היו מעניינות – התחברתי במיוחד לבלש אמסטרדם ולהגר דוברת המשטרה.
מעבר לתעלומת הרצח, הספר מציף וחושף את האפליה, הגזענות והסטיגמות במציאות הישראלית המורכבת – הטרדת נשים, שנאת ערבים, סטיגמות על בדואים, יחס לאתיופים…. נושא מציאותי מוכר וכואב שבא לידי ביטוי בערבוביה שנוצרת סביב חקירת הרצח – מהחוקרים ועד החשודים.

דבר אחד שלא אהבתי בספר זה שנראה שלא נעשה מחקר מספיק מעמיק על החברה החרדית, ולא עבר ביקורת/עריכה ע”י אדם דתי או חרדי. בספר היו הרבה מאד טעויות שקשורות לדת. חלקן טעויות “גדולות” כמו הנחת תפילין בשבת, בחורה רווקה עם כיסוי ראש, או חוסר התאמה של תאריך עברי (אם הרצח קרה בשבועות, לא יתכן ש-ו’ סיוון יהיה בעוד כמה ימים) וחלקן יותר על ניואנסים כמו העובדה שבחורה חרדית ממוצעת לא תלבש חצאית ג’ינס. גם הדיבור של החרדים בספר היה מאד לא אמין – גם מצד מילים שהם בחיים לא היו אומרים בציבור (אונס, זונה), וחלק מהצד השני כמו עודף ציטוטי פסוקים כחלק מהדיבור היומיומי (חרדים סטנדרטים לא מדברים ככה!). אני מניחה שלאדם החילוני הממוצע הטעויות האלו לא יפריעו ולא ישנו כלום, במיוחד שרובן לא משפיעות על העלילה. לי, כאישה דתיה, זה צרם מאד.

—–
אלימות: ברור שיש, זה ספר על חקירה על רצח. הרצח די מזעזע ומתואר בצורה מפורטת. מעבר לזה יש אקשן סטנדרטי של ספרי מתח, אלימות שוטרים וכו’.
מיניות: יש, הרבה. גם סביב הרצח והגופה וגם סביב החיים האישיים של נימר. תהרגו אותי אם אני אבין אי פעם מה הקטע של סופרים-גברים-ישראלים לדחוף אירוטיקה לכל ספר מתח באשר הוא.
קללות: יש, מלא, מכל הסוגים.
—–

בשורה התחתונה – ספר מתח מעניין עם תעלומה מקורית (כמה ספרי מתח אתם מכירים שמתרחשים בחברה החרדית?) ועם דמות ראשית מעניינת במיוחד. והספר הבא – “המחוז הצפוני” כבר בדרך.