סוכנות הבילוש וולסטונקראפט – תעלומת אבן הירח החסרה [אהבתי]

לפני כמה חודשים נתקלתי בעמוד של דוב לדעת – משחקים עם מילים. לקח לי זמן לגלות שמלבד תרגומי משחקי קופסה וקלפים הם מתרגמים גם ספרים שמעודדים מדע ושוויון מגדרי. כאישה-מתכנתת זה נגע בי, וביקשתי מהם שיתוף פעולה עם הקבוצה.
ואכן הספר הראשון הוא בדיוק זה – ספר עלילתי לילדים, שמשלב בתוכו גם הרפתקה, גם מדע וגם היכרות עם שתי נשים חשובות בהיסטוריה.עדה ביירון (לימים: עדה לאבלייס) עבדה על תכנון המחשב האנליטי הראשון ולכן נחשבת למתכנתת הראשונה, וכל מי שלמד מחשבים שמע עליה (חלקם, כמוני, גם נאלצו ללמוד את שפת ADA שנקראה על שמה). מרי שלי (בעבר – גודווין) היתה מי שחיברה את הספר “פרנקנשטיין”, ספר שהיווה אבן בסיס לספרות הבדיונית.
הסופר – ג’ורדן סטראטפורד – החליט לעוות מעט את המציאות, לשנות להן את שנת הלידה (לא בהרבה, רק בכמה שנים) ולהפגיש אותן בסיפור דמיוני.בספר, עדה בת ה11 מקבלת מורה פרטי חדש – פרסי – ומרי בת ה14 מגיעה ללמוד איתה בבית מדי יום. הן נהפכות לחברות למרות השונות הגדולה באופי שלהן. הן מחליטות לנצל את החוכמה של עדה ולהקים סוכנות בילוש פרטית משל עצמן, ומהר מאד מגיעה התעלומה הראשונה: תכשיט יקר – אבן ירח בצורת בלוט – נגנב מנערה עשירה. הן מחליטות לפתור את התעלומה למרות גילן הצעיר.
התעלומה כיפית וחמודה, ממש עלילה בלשית לילדים בסגנון הרקול פוארו אבל עם הרפתקה עירונית. תוך כדי העלילה מכירים גם את התקופה הויקטוריאנית ומושגים מדעיים שונים, מה שמוסיף לאווירה.הספר לא ארוך – 150 עמודים – אבל הוא לא מרגיש קצר מדי.
בין העמודים משולבים איורים חמודים מאד שמוסיפים לספר.מה שהכי אהבתי בספר (חוץ מהעלילה, נו) זה שבסוף הספר יש בעצם נספח שבו יש הסברים על הדמויות (וגם מעט מושגים) שמופיעים בספר ובעצם מסביר מה מבוסס על סיפור אמיתי ומה בדוי, וזה ממש ממש מקסים כי כל הספר ממש הסתקרנתי לבדוק בויקיפדיה כל מיני דברים וזה “תפר” לי את כל השאלות.

אחרי שסיימתי נתתי לבן ה10.5 שלי לקרוא. הוא סירב בטענה שהוא לא אוהב עלילות בלשיות ושם הספר הרתיע אותו אבל הבטחתי לו שזה ממש לא רק עלילה בלשית אלא גם הרפתקה. הוא באמת סיים את הספר במהירות ואמר לי שהוא נהנה, וכששאלתי אותו ממה הוא הכי נהנה הוא אמר שהוא נהנה מאד מזה שכל פעם הוא חשב שהוא יודע מי הגנב וכל פעם הפתיעו אותו (ניסיתי להגיד לו שאולי זה אומר שבעצם הוא כן אוהב עלילות בלשיות… אבל הוא לא השתכנע).

איורים: קלי מרפי | תרגום: יעל ענבר וייס | עריכה: מתת גולדברג אלון