לא המקום ולא הזמן / ג’יליאן מקאליסטר

על מה הספר?

טוד בן ה18 חוזר הביתה בליל כל הקדושים. ג’ן, אמו, מחכה לו שיגיע, ואז לנגד עיניה הוא דוקר אדם למוות ומסגיר את עצמו מיד למשטרה שמגיעה למקום. המשטרה לא נותנת לג’ן לראות אותו ובלית ברירה היא חוזרת הביתה. כשהיא קמה למחרת, המומה וכואבת, היא מגלה שהתאריך התחלף – לאתמול. היא חווה את היום מחדש, לא בטוחה אם היא מדמיינת או משתגעת. ואז למחרת, כשהיא מתעוררת שוב, היא מתעוררת לשלשום.

ג’ן מתחילה לחוות את החיים שלה אחורה. ברגע שעובר הלילה היא מתעוררת מחדש ביום אחר בעבר. היא מתחילה להבין שיש לכל זה מטרה – אולי למנוע את הרצח או לנסות להבין מה גרם לו, והיא מתחילה בעבודה בלשית בלתי אפשרית בניסיון לחקור דברים שחלקם עוד לא קרו, ובכל פעם יש לה רק יום אחד.

רגע. בלילה הראשון. בתחנת המשטרה. האם [….] היה השם ששמעה בתחנת המשטרה בליל מעצרו של טוד? שמה של האישה שנדקרה שני לילות קודם לכן?
ג’ן מרכינה את ראשה אל תוך ידיה שעל השולחן. האומנם? היא מרגישה בטוחה שכן, אבל היא לא יכולה להתקדם… רק לחזור אחורה. ואין טעם לחפש את זה בגוגל: זה עדיין לא קרה.

מה חשבתי עליו?

“לא המקום ולא הזמן” הוא מותחן מעולה וסוחף עם נגיעות מד”ב/פנטזיה. כלומר – יש בו חלק מד”בי שג’ן חוזרת בזמן והיא גם מנסה לאתר חוקר שזה התחום שלו ולנסות להבין איך ולמה זה קורה, הבעיה היא שגם החוקר לא יודע לגמרי ומה שהוא אומר לה זה בעיקר תיאוריות וניחושים כך שהספר הוא יותר ריאליזם קסום מאשר מד”ב הארד-קור. החלק העיקרי בו זה המתח עצמו ופחות המד”ב מאחורה והספר מתאים בעיני לגמרי גם למי שפחות מתחבר לספרי מד”ב ופנטזיה.

“אני רק רוצה לדעת, בעצם, באיזו מידה הדברים שעשיתי בעבר ‘יישארו’ כביכול? נגיד, באחד הימים אמרתי לטוד שהוא הורג מישהו בעתיד. אבל עכשיו חזרתי לזמן לפני שהשיחה התקיימה. אז – האם היא התקיימה?”

למרות שהרצח קורה כבר בפרק הראשון והחזרה בזמן בפרק השלישי – לוקח קצת זמן להתניע עד שג’ן מבינה מה קורה, וחלק מהאירועים שמתרחשים או שנזכרים בהם נראים פחות רלוונטיים בהתחלה (כמובן שאחרי זה מבינים שהם רלוונטים). אבל ברגע שזה מתניע – וואו. הקצב הולך ונהיה מהיר יותר, רמזים מטרימים מתחברים אחד לשני, ויש טוויסטים מעולים (צפיתי רק אחד מהם ואפילו בו לא הייתי בטוחה שזה מסתדר בזמנים).

זה ספר שיהיה כנראה ממש ממש מעניין לקרוא פעם שניה כשמסיימים כדי לראות את האירועים שוב בעיניים הנכונות. מצד שני, יש כאן בספר משהו שאני מאד אוהבת שעושים – ג’ן בשלב מסויים מבינה מה קרה (או חושבת שהיא מבינה) ו”מסכמת” לעצמה (כלומר לקוראים) בצורה תמציתית ומסודרת את העניינים, בלי לבנות על זה שהם זוכרים איזה פרט אקראי מלפני 200 עמודים. אז זה חסך לי לקרוא הכל שוב כדי לסדר לי את הדברים בראש.

ההתעסקות עם חזרה בזמן בספרים וסרטים היא תמיד מסוכנת כי היא יוצרת פרדוקסים מובנים. האם אפשר לשנות את העבר? האם אנחנו יוצרים לולאה אינסופית? האם אנחנו יוצרים יקומים מקבילים בכל שינוי שלנו? האם העולם “מתקן” את עצמו גם אם נוצרו בו שינויים? הספר בהחלט מתעסק בשאלות האלה בצורה ממש טובה בעיני וגם בכלל ברעיון של אפקט הפרפר. כשהגעתי לסוף הספר לא הייתי משוכנעת שאין פה חורים ופרדוקסים שנשארו בכל זאת, אבל זה כבר לא ממש שינה לי.

“זה כמו פרדוקס הבדיעבד,” הוא ממשיך לאחר שקנה את הדונאטס. “כולם חושבים שהם ידעו מה עומד לקרות. הם אמרו, ידעתי כל הזמן! אבל בפועל, הם יגידו את זה ללא קשר לתוצאה. כי המוח שלנו מעולה בשקילת כל אפשרות. ידענו שכל דבר יכול לקרות.”

היה גם מאד מעניין לחזור בהדרגה לעבר עם ג’ן – כשהיא מתעוררת יותר ויותר אחורה ויש לה פתאום פלאפון ישן שמרגיש כמו לבנה ביחס למה שהיא התרגלה, או – איך מזמינים מונית כשאין סמארטפון? אני מהאנשים שתמיד מתייחסים לחיים כאל התקדמות ושיפור. אני לא רוצה לחזור לעבר, וגם אם היו רגעים טובים – מבחינתי חזרה לעבר זו רגרסיה, ואני מעדיפה את הרגעים הטובים של העתיד.

הספר מעורר המון מחשבות על בחירות בחיים, על אשמה הורית, על אהבה ועוד נושאים שאפשר להזדהות איתם מאד מאד בקלות, וגם אהבתי מאד איך שהסופרת מתייחסת אליהם בספר ולתובנות שג’ן מגיעה אליהן עם ההתקדמות שלה לעבר. בתודות הסופרת כותבת שהיא כותבת את התודות 20 שעות לפני החתונה שלה (!!!) וגם לא ראיתי התייחסות לילדים – ולמרות זאת הרגשתי שהרגשות האמהיים בספר היו מאד מאד אותנטיים. זה ממש הפתיע אותי לגלות שלסופרת כנראה אין ילדים, וזה מדגיש כמה היא הצליחה בכתיבה בעיני.

האבהות היתה טבעית לקלי. […] הוא אהב את התינוק שהביאו לעולם וזה הכל. […] “בזכות החיוך הזה הכל שווה,” אמר קלי בוקר אחד בשעה ארבע, כשהירח עוד היה בחוץ ורק הינשופים והתינוקות של העולם היו ערים.
אבל הקְרבה היא מושג שונה אצל גברים ונשים. שווה מה, בדיוק? הגוף של קלי לא השתנה, הפטמות שלו לא נסדקו במרכזן כמו צלחות שבורות. ג’ן עכשיו מסכימה שזה שווה הכל, אבל לפעמים היא תוהה אם זה מפני שחלק מהדברים שאיבדה חזרו אליה. שינה. זמן.

לפי התודות נשמע שהסופרת הוציאה עוד ספרים לפני הספר הזה, וגם הם היו רבי מכר. אני מאד אשמח לקרוא גם אותם אם הם יתורגמו.

נ.ב. הכריכה מהממת בעיני וממש משדרת שזה ספר מתח.

טריגרים ותכנים רגישים:

רצח, פעילות פשע, רגשות אשם של הורים. היעלמות תינוק. הקאה. מבחינת תיאורים מיניים: אין תיאורי מיטה מפורטים. יש קצת התייחסויות למעט עירום ויחסי מין באופן כללי בלי פירוט (מקסימום “אגן על אגן”), בעיקר בשביל לשים דגש על האינטימיות והאהבה בין בני זוג.

---

אריה ניר הוצאה לאור ו מודן הוצאה לאור | 351 עמ’ | יולי 2023 | תרגום: שי סנדיק

---

רכישת הספר בהנחה:

לרכישה באתר דני ספרים לחצו כאן. לקבלת 10% הנחה יש להוסיף את קוד הקופון realbooks באתר דני ספרים.
לרכישה באתר בוקמי לחצו כאן. לקבלת 10% הנחה יש להוסיף את קוד הקופון realbooks באתר בוקמי.