כבלי קסם [אהבתי]

כבלי קסם [אהבתי]

תגיות:,
כבלי קסם / אורסון סקוט קארד
בגיל 10, ושוב בגיל 20, נקלע איוון למקום מוזר ומכושף ובו גירסה מסויימת של היפהפיה הנרדמת. אבל בניגוד לאגדה בה הנסיך מנשק את הנסיכה והם מתחתנים וחיים באושר ועושר עד עצם היום הזה, איוון בכלל לא רוצה את זה. הוא בכלל מאורס לבחורה אחרת, ומה לו ולנסיכה זרה שגרה בכפר מהמאה התשיעית? הבעיה היא שהסיפור מסתבך ואין לו יותר מדי ברירה…
אני מאד אוהבת עיבודי אגדות, וכמעט כל ספר שהוא עיבוד אגדה – מצליח לשבות אותי. אבל בספר הזה יש עוד הרבה יותר מעיבוד אגדה. הוא ממש מטא על סיפורי אגדות, משולב ברומן יפהפה ומרגש ודמויות עגולות ומורכבות.
איוון לומד באקדמיה סלאבית עתיקה וחוקר מקורות של אגדות עם רוסיות, מה שמסייע לו מאד להבין את השפה של קתרינה – הנסיכה הנמה – שמגיעה מתקופה של אלף שנה קודם. וגם בספר תוהים על זה: האם זה צירוף מקרים שדווקא איוון, ככל הנראה אחד מהבחורים היחידים בעולם שדובר את השפה במאה העשרים, הגיע לנסיכה? או שיש כאן מישהו שמכוון את העלילה מלמעלה? כמו שאמרתי – יש כאן הרבה מטא.
הנבל(ית) בסיפור היא באבא יאגה – מכשפה מאגדות רוסיות, וגם כאן יש טוויסט יפה על המקור כביכול של האגדה על הבית של באבא יאגה, שיש לו רגלי תרנגולת והוא יכול לנוע ממקום למקום.
איוון עצמו קרוע בין זהויות: עד גיל 10 חשב שהוא נער רוסי, אבל אז גילה שהוא יהודי. מחצית מחייו העביר באוקראינה, ומחצית מחייו באמריקה. הוא מאורס לרותי, אבל נאלץ להתחתן עם קתרינה. הזהות החצויה הזו ממשיכה ללוות אותו לאורך הסיפור ולהפוך לא רק את איוון לדמות עגולה שמתפתחת, אלא את הסיפור כולו – המעבר בין מקומות וזמנים, ההשוואה בין חוויות זהות של אנשים שונים, וכמובן פערי השפה, המנטליות והתרבות שאיוון וקתרינה מנסים לגשר עליהם.
אהבתי מאד איך הסופר הצליח לחשוב על פרטים קטנים בעולם הדמיוני שיצר, שנובעים מהבדלי תרבויות – איך כל אחד שמגיע מעולם שונה תופס את העולם החדש בצורה אחרת לגמרי. למשל איך מה שנחשב נורמה מקובלת במקום אחד, נתפס כדבר מוזר ואפילו לחטא גמור במקום אחר.
אהבתי גם את היחס של הספר כלפי נשים, בין אם זה היחס העדין והמכבד של איוון כלפי קתרינה בניגוד לדמיטרי – האנטיתזה שלו, ובין אם זה העוצמה שיש לנשים בספר: קתרינה שהיא לחלוטין גיבורה בפני עצמה, אמא של איוון שבהדרגה מתבררת ההשפעה שלה, ואפילו באבא יאגה שהיא אמנם מרשעת אבל עוצמתית.
בשורה התחתונה – רומן-פנטזיה נהדר שמצליח לשלב מתח, דרמה, הומור והמון קסם.
ולכל התוהים: אמנם אורסון סקוט קארד כתב גם את המשחק של אנדר, אבל מלבד העובדה ששניהם ספרים יפהפיים – אין שום קשר ביניהם, גם לא בכתיבה.
אופוס הוצאה לאור | 2011 | 464 עמודים | תרגום: חגי אברבוך
טריגרים, תכנים רגישים וכו’: יש התייחסות למין ועירום. יש כמה קטעים קצת מזעזעים מבחינת אלימות.

כתיבת תגובה