יופי של אמא [אהבתי]

יופי של אמא / מיה מיטב
אלי (אליאנה) היא מעצבת פנים נשואה ואמא לשלושה ילדים נורמלים לחלוטין. כלומר – ילדים שיש להם קריזות וטנטרומים, עושים בושות בפומבי, בודקים גבולות ובאופן כללי הם יצורים שנעים בין הדבר הכי מושלם לבין “בטוח החליפו לי אותו בלידה, זה לא הגנים שלי!”.
בכל פעם שאליאנה נתקלת בקושי מול הילדים, היא מדמיינת לעצמה את ברברה – מדריכת הורים סטייל סופר-נני עם מבטא בריטי שהמוח הפורה שלה המציא – ומנהלת איתה שיחות מדומיינות כדי לנסות להבין איך להתמודד באותו רגע, ומה הדרך הנכונה להגיב.

אני מודה שלא קראתי הרבה ספרי הדרכת-הורות בחיי. אולי שניים. הבעיה שלי עם חלק מספרי ההדרכה זה שחלק מהם מתיימרים לתת פתרון-עולמי לכל הבעיות, למרות שלכל ילד ולכל הורה מתאימה גישה שונה, או שחלק מהפתרונות בכלל לא ישימים בסיטואציות יומיומיות. בחלק מספרי ההורות יש גם מין התנשאות סמויה כזו של “אנחנו מדריכים טובים שיודעים מה צריך להגיד לילד שלכם, ואתם צריכים ללמוד מאיתנו”.
“יופי של אמא”, לעומת זאת, נוקט גישה שונה לחלוטין. אליאנה היא כל אחת (ואחד) מאיתנו: הורה שבאמת מנסה ומשתדל, ולא תמיד מצליח. הורה שמנסה לא לחזור על הטעויות שההורים שלו עשו, למרות שלפעמים הוא מבין שאולי הגישה ההפוכה לא תמיד טובה יותר. הורה שמנסה לאזן ולג’נגל בין קריירה לזוגיות, בין הורות משקיעה לשוקעת, בין אכיפת כללים קשוחה לתקשורת פתוחה עם הילדים. אליאנה מתייעצת עם ברברה – שהיא בעצם התת מודע הפרטי של כל אחד מאיתנו. ואולי, בעצם – אנחנו הרבה פעמים יודעים בעצמנו מה הפתרון, אנחנו רק צריכים לעצור רגע ולהסתכל על הדברים מבחוץ כדי להגיע אליו.
הספר גם לא כתוב כמדריך הורים עיוני סטנדרטי, אלא חצי עלילתי. כל פרק מתאר סיטואציה בחייה של אלי ומשפחתה, עם פתרונות קטנים לאותם רגעים. אין פה פתרונות קסם לא ריאליים, אלא נקודות קטנות ופתרונות נקודתיים שלפעמים יכולים לעשות הבדל עצום בין סיטואציה שמתפתחת לקטסטרופה ומריבה ענקית לבין רוגע וכיוון נכון לפתרון טוב יותר. הפרקים מצליחים להקיף מגוון גדול מאד של סיטואציות מוכרות ונפוצות, חלקן אפילו לא ישירות מול הילדים אלא למשל על תיאום ציפיות מול סבא וסבתא שבאים לשמור על הילדים, או תקשורת זוגית בנוגע לאכיפת כללים בבית. ועם זאת, הפרקים קלילים, קצרים ובסגנון הומוריסטי ושנון.

האמת שאת הספר הזה קראתי די במקרה. שמתי עליו עין כשהוא עמד לצאת לאור אבל לא יצא לי להשיג אותו. כש”עברית” הציעה אותו בחינם לפני כמה זמן, הורדתי אותו מיד, בתקווה שאוכל להתפנות אליו. ובאמת העובדה שהוא כתוב כפרקים קצרים שלא תמיד יש קשר עלילתי ישיר ביניהם איפשרה לי “לגנוב” פרקים פה ושם בלי להתבאס שאני בדיוק עוצרת באמצע האקשן או רגע לפני גילוי הרוצח. אז גם אם אתם לא קוראים דיגיטלי, זה אחלה ספר להתנסות איתו כי הוא לא “מחייב” כמו ספר עלילתי רגיל, וחוץ מזה שהוא גם לא ארוך – רק כ-100 עמודים.

* אין לי מושג אם יש אותו גם במודפס, אבל לפי גוגל יש אותו להאזנה קולית בicast.
** הספר יצא בהוצאת שנצ וזה ממש הצחיק אותי.