העלילה / ג’ין האנף קורליץ

על מה הספר?

ג’ייק פינץ’ בונר הוא סופר שדי התפרסם, לפחות זמנית, בזכות הרומן הראשון שלו – שנכנס לרשימת הספרים המבטיחים. אבל אחרי כשלון הספר השני, ודחיות מההוצאות בספרים הבאים, כל שנותר לו הוא לנצל את השאריות האחרונות של כבודו האבוד ולהנחות סופרים מתחילים בכתיבה. אחד מהסטודנטים שלו הוא בחור שחצן בשם אוון פארקר, שמגיע לקורס רק בשביל להשיג קשרים עבור הספר שהוא כותב – ספר שאין לאוון שום ספק שיצליח מאד, יהיה רב מכר ויימכר לקולנוע בקלות. ג’ייק סקפטי מאחר ולאוון אין ניסיון בכתיבה, הוא אפילו לא קורא ספרים, ונראה לו שאוון חולם קצת גבוה מדי. אבל כשאוון מספר לו את תקציר העלילה, ג’ייק מבין שבאמת יש פה משהו גדול ביד. שנתיים לאחר מכן, ג’ייק מגלה לגמרי במקרה שאוון מת מספר חודשים לאחר הסדנה, והספר שלו מעולם לא נכתב או יצא לאור. הוא מחליט לכתוב את הסיפור מהזיכרון, כמובן עם שינויים, ולפרסם אותו. הספר אכן מצליח מעל ומעבר, עד שיום אחד הוא מקבל הודעה: “אתה גנב”.

מה חשבתי עליו?

למרות שהספר משווק כספר מתח, רובו פרוזה. השליש הראשון מוקדש לכל ההתרחשות שכתבתי בתקציר (וגם מסופרת בגב הספר – כלומר אקספוזיציה מאד ארוכה). שני השלישים האחרים של הספר מוקדשים לניסיון של ג’ייק להבין מי יודע על הגניבה ומה הוא יכול לעשות נגד זה. וכל זה במקביל לחיים האישיים שלו: הדדליין הלוחץ לכתיבת הרומן הבא, והזוגיות החדשה שלו. במקביל ולסירוגין, הספר נותן לנו גם הצצה לפרקים מתוך הספר שכתב ג’ייק – “סחיבות” – אותו סיפור ש”סחב” מאוון, כך שאנחנו מגלים בהדרגה מהי אותה עלילה שאוון רצה לכתוב.

כספר שגיבורו הראשי הוא סופר והוא מורכב מסיפור בתוך סיפור, לא מפתיע שהוא נותן הצצה לעולם הספרים והסופרים ויש בו הרבה מאד אזכורים לשמות של יצירות ספרות מוכרות וסופרים מפורסמים: מג’יי קיי רולינג עד סטיבן קינג, מ”אל תגע בזמיר” ועד שייקספיר. אבל מה שהכי מהנה בספר: יש בו הרבה מאד מטא וביקורת על עולם הספרות.

“הספר שלך קיבל שולחן שלם משלו, בטח תשמח לשמוע, ממש בחזית החנות. השיבוץ חשוב מאד לסופר, אני יודעת.”

באופן כללי יש בו המון התייחסויות לעולם הכתיבה והספרות, השאיפות והחלומות, הלחצים והפרסום, איך זה נראה מבחוץ ואיך זה מרגיש מבפנים, ושאלות כמו – האם כל אחד שכתב יצירה כלשהי, לא משנה אם היא טובה, “מגיע” לו שיוציאו את היצירה שלו לאור? האם כתיבה היא כשרון מולד או ניתן לשיפור? והכי חשוב: האם כל אחד יכול להיות סופר?

“אני לא כל כך אוהב תוויות. אכפת לי רק מהסיפור. או שהעלילה טובה או שלא. ואם היא לא טובה, גם הכתיבה הכי טובה לא תעזור לה. ואם היא כן, גם הכתיבה הכי גרועה לא תפגע בה.” (עמ’ 32)

ראיתי שיש אנשים שקראו את התקציר של הספר וטענו שיש דמיון בין הספר “העלילה” לבין “לכתוב כמו אלוהים” הישראלי של הסופר אשר קרביץ, שאמנם לא קראתי עדיין אבל לפי התקציר יש דמיון מסויים – אם כי בספר “העלילה” הסופר לא חשוד בשום דבר, וכנראה שהספרים מתפתחים לכיוונים שונים. עם זאת, אני חושבת שאתן לציטוט מהספר לדבר בשמו:

“אנשים לא קולטים שאין זכויות יוצרים על עלילה,” אמר אלסנדרו לבסוף. “אפילו על כותרת אין זכויות יוצרים, ובזכות זה עוד קל הרבה יותר לטעון.”
“אילו היה אפשר לרשום זכויות יוצרים על עלילה, לא היו יותר רומנים,” אמרה ונדי. “תארו לעצמכם שיש אדם אחד בעולם שיש לו את הזכויות על בחור פוגש בחורה, בחור מאבד בחורה, בחור משיג את הבחורה. או גיבור שגדל באלמוניות מגלה שנודעת לו חשיבות מכרעת במסגרת מאבק כוחות אפי. כאילו, זה אבסורד!” (עמ’ 158)

מה פחות אהבתי?

באופן אירוני, הבעיה שלי עם הספר היתה… העלילה. אני מודה שצפיתי את הטוויסט(ים) לגמרי כבר מאמצע הספר, ובאיזשהו שלב קצת איבדתי סבלנות מתי גם הגיבור יבין מה קורה פה, וכמו שכתבתי למעלה – הספר הזה בעיני מוצלח הרבה יותר כספר פרוזה על עולם הספרות מאשר ספר מתח עם תעלומה מאד מאד ברורה וצפויה. מצד שני, כשסופסוף מגיעים לסצנת השיא הסופית שבה מתגלה הפתרון לגבי מי עומד מאחורי ההודעות המרושעות – זו לחלוטין אחת הסצנות הטובות בספר בעיני, והיא היתה כתובה בצורה מצויינת, מותחת, מרתקת, שנתנה סוף מושלם לסיפור.

---

כנרת זמורה דביר – מחברות לספרות | 336 עמ’ | תרגום: שאול לוין | מאי 2023

---

רכישת הספר בהנחה:

לרכישה באתר הוצאת כנרת לחצו כאן. לקבלת 15% הנחה יש להוסיף את קוד הקופון realbooks באתר הוצאת כנרת.
לרכישה באתר בוקמי לחצו כאן. לקבלת 10% הנחה יש להוסיף את קוד הקופון realbooks באתר בוקמי.