המלכה העליונה (בני הערפל 3) [ככה ככה]

המלכה העליונה (בני הערפל 3) [ככה ככה]

תגיות:,
המלכה העליונה / הולי בלק
ספר שלישי ואחרון בטרילוגיית בני הערפל
[זהירות, ספוילרים לספרים הקודמים – הנסיך האכזר והמלך המרושע]
אחרי ש”המלך המרושע” השאיר אותי עם פה פעור כשקרדן הגלה את ג’וד לעולם בני התמותה, ג’וד מנסה להסתגל למצב החדש והמתסכל, כשהיא מלאה בכעס כלפי קרדן. יום אחד מגיעה טרין ומבקשת ממנה בקשה מוזרה וייחודית למדי, שדורשת מג’וד לחזור לעולם הפיות למספר ימים, תוך סיכון עצמי גדול במיוחד, כי אם יתפסו אותה מפרה את תנאי הגלות, היא תמות.
חיכיתי בקוצר רוח לספר הזה מאז הסיום המפתיע של הספר הקודם, ורציתי לדעת איך הסופרת תפתור את כל הבעיות שהיא יצרה. הספר אמנם כתוב כרגיל בצורה קולחת וטובה וסיימתי אותו בכמה שעות, אבל לצערי לא התחברתי בכלל לעלילה.
קודם כל – חלק מהעלילה היתה מאד איטית. אמנם הספר לא ארוך, אבל הרגשתי שהרבה דברים לא באמת מתקדמים, ויש הרבה התעכבות על דברים שוליים במקום להגיע לתכלס. הסיפור כולו קורה לאורך מספר ימים שמתפרשים על ספר שלם, אבל לא באמת מלאים וגדושים באקשן.
דבר שני – מאד התאכזבתי מהפתרונות שהסופרת הביאה.
מכאן ספוילרים:
* אז מה, קרדן בעצם סתם ניסה להרשים אותה שהוא גם מסוגל להתחכם, ובכלל לא רצה להגלות אותה? סירייסלי? זה ה”רק בצחוק” של הפיות? במקום ג’וד הייתי נותנת לו חתיכת כאפה ונוטשת אותו. איזה פתרון מעאפן!!! זה ביאס אותי ממש.
* אוקיי, אז אמא של קרדן גנבה לו את כל המכתבים כאילו היא דוֹבּי, קרדן לא חשב אחרי כל כך הרבה מכתבים לנסות להגיע בעצמו לג’וד ולהתחנן בפניה לחזור? אולי עם איזה זר פרחים, במקום לשלוח עוד מכתב ולא לקבל תשובה?
* אז אחרי שאמרנו שהנסיך מרושע ואכזר, מנסים לעטוף את האכזריות שלו בתירוץ שככה הוא גדל, ממש מסכן, ואז אנחנו אמורים לרחם עליו. אוקיי, סבבה, אין ילד רע, יש ילד שרע לו. וגם אנחנו רואים שבסה”כ יש לו לפעמים קצת לב טוב והוא לא כזה רשע. בסדר. נגיד. ועדיין, עם כל ההתנהגות הגועלית שלו, ג’וד אוהבת אותו ורוצה להיות איתו. איפה כל אלה שצועקות על ספרים עם זוגיות בעייתית? תצעקו פה ממש חזק בבקשה, כי הזוגיות הזו סופר סופר סופר בעייתית! במיוחד אחרי התכסיס המטומטם עם ההגליה! ובכלל גם לא הבנתי למה הוא צועק עליה “בת תמותה מטונפת” ואחרי שניה אומר “היא המלכה העליונה”. יש לך פיצול אישיות או מה. באמת לא הבנתי מה קורה שם.
טוב, זה בערך הדברים העיקריים שעצבנו אותי בספר. כל היחס הסלחני לקרדן אחרי כל מה שהוא עשה, וצריך לרחם עליו כי אמא שלו הזניחה אותו, וג’וד אוהבת אותו אז זה מכפר על הכל, והנה הם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה. ויום אחד נקרא בחדשות שהמלך המרושע רצח את אשתו בכמה דקירות סכין ולא נבין מאיפה זה הגיע. ומעניין אם יש קורלציה בין אלה שאהבו את הסיפור בין קרדן לג’וד בספר הנוכחי, לבין אלו שחושבים שסנייפ ולילי זו אהבת אמת לנצח.
כל שאר הדברים בספר היו בסדר, בערך. אבל היחס לקרדן ממש העיב לי על הקריאה. בשורה התחתונה הכי אהבתי את הספר הראשון שבעיני היה מאד מוצלח גם מבחינת בניית העולם וגם הדמויות, אבל מספר לספר נהניתי פחות. סיום מבאס לטרילוגיה שהתחילה נהדר.
תכנים וטריגרים: מבחינת אלימות כרגיל, לא יותר מהספרים הקודמים. מיניות – יש שתי סצנות מיטה למיטב זכרוני.
פינת הצל”ש למודן שהוציאו את הסדרה כולה בלי לעצור באמצע, ובלי שנחכה שנים בין ספר לספר.
מודן הוצאה לאור | 263 עמ’ | מאי 2022 | תרגום: כרגיל, יעל אכמון

כתיבת תגובה